אפשר להוסיף עוד כמה שירי מחאה עיבריים לרשימה הדלה המוזכרת בכתבה אבל כך או כך רשימת השירים תישאר קצרה יחסית למקומות אחרים בעולם. האדישות של מרבית האמנים והיוצרים בארץ משקפת את האדישות הכללית של הציבור כולו בעשורים האחרונים. אף אחד מאמני ישראל מלבד ברי סחרוף לוהדג נחש לא טרח להצטרף אל מאהלי המחאה בימים הראשונים. אלה שהוזמנו סירבו בתירוצים נלוזים ואחכ יצאו בהכחשות והסברים נלוזים אף יותר. אלא שהמחאה תפסה תאוצה משעה לשעה ובשלב שכבר היה ברור לזמרינו ה'איכפתיים' שיש פה קטע חזק שמצטלם מצוין הבינו הם ומנהליהם שכדאי להצטרף. מה רע ביחסי ציבור חינם? רוב האמנים עלו לבמות נטולי שירים בעלי אמירה חברתית וביצעו שוב את שירי האהבה המוכרים והמשומשים שלהם כשהם מברכים את המפגינים באותן מילים חמות בהן ברכו גם את הטייקונים ובני משפחתם באירועים היוקרתיים אליהם הוזמנו להופיע תמורת סכומי עתק. ואיזה טייקון ירצה לשמוע שירי מחאה חברתית בחצר האחוזה שלו כשבתו נישאת ליורש העצר של קולגה?!

לא שיר מחאה
אבל מתאים

הכותב המדופלם שמע את ''עוד אח אחד''???

וחמור מזה- שמע את השיר והבין שהוא מדבר נגד ''מצב המלחמה המתמשך והקורבנות שהוא גובה משני הצדדים''????

אלימות היא שורש כל רע. אלימות כנגד אחיך שלך (ולכן כנראה קוראים לשיר- עוד אח אחד. אח. לא אויב או חבר מעבר לגדר. אח. )

רק מקריאת הכתבה עולים הרבה שירי מחאה...מה הבעיה?

מי יחזיר לי אותה. שיר מחאה לחלוטין. יש עוד רבים כאלו אצלו אבל אהוד מנור האדם הטוב הזה תמיד השאיר מקום לאופטימיות. בישראל לא יכולה להיות מחאה אמיתית כי אין לנו ארץ אחרת.

כבר אמרו את זה קודם
''צדק חברתי'' - אמרו את זה קודם הפרופסורים: אברהם יסעור, יעקב עובד, דני רוזוליו ומנחם רוזנר. כולם ביחד כתבו את הספר שתיאר את המצב הכלכלי הפוסטמודרני והשפעת תהליכי הגלובליזציה על החברה, כולם ביחד קראו והסבירו (בשפה של הסטודנטים מרח' רוטשילד) את הפערים והסדקים שיוצר ומייצר העולם המשתנה וכיצד ייראו הפערים החברתיים והכלכליים. הספר יצא לאור בשנת 2003 בהוצאת ''קו אדום'' אבל הוא נדחק הצידה ומי שלא התחייב בהגשת עבודה אוניברסיטאית שחייבה עיון בספר זה לא ראה אותו ממטר. עכשיו לאור גלי המחאה הגואים הספר הפך למרתק ביותר הכל היה כתוב שם! איפה הייתם אתם עם הראייה לרחוק עם המעוף והחזון. מדהים לקרוא את שורותיו הראשונות של המבוא לספר: ''מטרת הספר היא להביא לקורא הישראלי גישות חדשות בנושאי הצדק החברתי והשיויון''. אני כבוגר של חויות בצדק חברתי ושיויון (אי שייון) הייתי לאחד מהבודדים של קהל היעד הזה, קראתי את מה שחשתי וידעתי כבר קודם, ההסבררים רק תסכלו אותי יותר אל נוכח ה''עולם כמנהגו נוהג''. עכשיו נותר (מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא) למנהיגי המחאות מרוטשילד לאמץ את הספר ולנסח בצורה רהוטה את האג'