מוזר שאין התייחסות לפסקול בביקורת. אחד מפסי הקול היותר אפקטיבים בהיסטוריה של הקולנוע. קליף מרטינז עשה עבודה גאונית.

לא שווה הרבה מילים

זה מפוצץ ברגש. באהבה מפוספסת, בחמלה כלפי בדידות.
משהו רע עובר על המבקרים שמהללים פיסת צואה יומרנית כמו ''השוטר'' ומפספסים לחלוטין את ''דרייב'' - סרט שנעשה מתוך הקרביים.

הדבר המעניין בדמותו של הנהג ובהופעה של ריאן גוסלינג - ומה שעבר מעל לראשו של שניצר - היא עצם היותו של הנהג ''חוצן'', ''אקדוחן אנונימי''... זוהי רק חזרה על נוסחא קלאסית של סרטי אקשן בה הגיבור הוא חסר אישיות. זוהי הצורה בה הסרט מתכתב עם אותו גיבור, המשמש ככלי ריק אליו הצופים (הזכרים) משליכים את אישיותם-שלהם. אותו גיבור מעורב באלימות קיצונית ולרוב מקבל ריגוש ממנה (חושב שהוא גבר-גבר), בדיוק כמונו, כקהל.

תעשן משהו לפני הסרט ותשחרר

בכלל, יש המון דמיון בין שני הסרטים, המחווה ברורה.
ועדיין, זה סרט מעולה.

סרט אדיר