בניגןד לדעתו של מבקרכם אני חושבת שהסרט מקסים. המשחק והבימוי מעולים מי שיש לו נשמה בקרבו יהנה ממנו
חבל שהמבקרים מנסים להראות את כל נידע שלהם בספרות ופילוסופיה ולא נוגעים בעיקר

כשהם קוטלים סרט או הצגה - אני רצה לראות,
אבל כשהם מהללים ושופכים טילי טילים של סופרלטיבים - אני חוסכת לעצמי את העינוי !

בנקודה זו כדאי לעצור לרגע ולנסח פנייה נרגשת אל המבקר:
כל המידע שנתת כאן על הסרט הוא בלתי שמיש!

תחת כמה עצבות ורוע נכתבה הביקורת על הסרט/ספר הזה?

בכח ,בכח הוצאת את מילותיך ,חפרת במעמקים על מנת להביא נימוקים רציונלים והסברים פילוסופיים ברמת גוגל.

עוד סיבה טובה לרוץ ולראות את הסרט-שניצר לא אוהב אותו.

יופי של סרט - די לחפש ציניות בכל דבר...היה גם אתה קצת אלגנטי ואל תגלה לנו את קוציך

מאיר שניצר שוב מנסה לקפוץ מעל הפופיק ולהפגין יכולות אינטלקטואליות. התוצאה מביכה, בלשון המעטה. הוא כותב, למשל, על ה''מסה הנודעת של ישעיהו ברלין, 'הקיפוד והשועל', שבה הוא משבח את הדגם האנושי שפותח ברומנים הרוסיים של לב טולסטוי, שבהם מומלץ לו לאדם להתנהג כקיפוד – רך מבפנים, אך ברגעי צרה מתכדר כולו לכדור קוצני''. סוף ציטוט.

ברי ששניצר מעולם לא קרא את המסה המדוברת. לו טרח, היה מגלה בודאי שהמודל ה''קיפודי'' שעליו מדבר ברלין נתייחס לאינטלקטואל הרואה את העולם מבעד לעדשה של רעיון או עקרון מארגן אחד (בניגוד ל''שועל'' , המסוגל לאמץ מגוון של נקודות מבט). אני מציע למבקר הקולנוע להקפיד להבא על קריאת החומרים שהוא מצטט — או להגביל את הכתיבה שלו לתחום הקולנוע.

הישראלי הממוצע, שאהב מאוד את הספר (המקסים), מצפה שתגיד לו אם לאחר קריאת הספר כדאי גם לראות את הסרט.
במקום זה מקבלים כאן איזשהו תמצות מגוחך של העלילה. תודה, אנחנו מכירים את העלילה מהספר (המקסים, כבר אמרתי?).

בתןר אחד שרואה הרבה סרטים ..הצלחתי להירדם במרביתו סרט כבד ולא מוצלח .. חבל על זמנינו ..

ראיתי לפני שבוע והתרגשתי עד דמעות. איזה פרודיה ואיזה נעליים. הסרט עמוק, מעורר מחשבה, נוגע ללב והדמויות עשירות ומרגשות.

הילדה לא קראה את אלבר קמי וגם לא את ישעיהו ברלין, אבל הסיפור מתאר אותה כילדה מחוננת בעלת תובנות מעמיקות. זה הסיפור.
אז מבקר אחר , אולי קצת יותר אינטיליגנטי היה מבין שהמספר רוצה לספר משהו באמצעות הילדה, כלומר , הוא שם בפיה את מילותיהם של קמי וברלין, בלי להתכוון לזה שהיא קראה אותם. פשוט בגלל שאלה התובנות שלה כילדה מחוננת שלא משתלבת בסביבה המשפחתית שלה (משפחה לא מתפקדת שבה האמא היא טיפוס דיכאוני שלוקח כדורים נוגדי דיכאון ושותה כל הזמן שמפניה) ושהיא מתחבאת כל הזמן מן העולם ומן המטפלת המנוכרת שלה על ידי שימוש רב במצלמת וידאו ובהסתתרות בחדרים השונים. הילדה דרך אגב גם עושה אנימציה על ידי ציורים במחברת - המבקר יכל גם להתנפל על חוסר ההיגיון בזה.
אבל מי שמחפש היגיון שלא ילך לקולנוע, שילך ללמוד ביקורת קולנוע.......
בקיצור, סרט מקסים. נהיניתי מכל רגע. סרט שלא לוקח את עצמו ברצינות למרות שהוא מצטט סופרים ופילוסופים ידועים. צחקתי בסרט ונהניתי מכל רגע למרות שבסוף הגיבורה (רנה) מתה מדריסת משאית כביסה (שגם זה אירוני בפני עצמו על פי העלילה).
ללכת. סרט נפלא.
אז

מגושם או לא מגושם, הסרט ממשיך לרגש אותי אף על פי שצפיתי בו לפני כחודשיים.
מומלץ בחום :)

חלאס, כמה מריר מאפשר להיות? אתה כמו זקנה נרגנת שכלואה בגוף של מבקר קולנוע ותיק. חלאס, תלה את הנעליים ותעבור להאכיל יונים בכיכר רבין

הוא גרוע ויומרני במידה שלא תתואר, בלי שום חכמה ו/או תיחכום. איך הוא זכה להצלחה כה גדולה ברחבי העולם???