לכם לא לומדים את זה

מדד ההצלחה הוא מדד השמאלניות! הטקסטים והרעיונות הנלמדים והמודגשים הם כמו שהכתב ציין - פוסט מודרניות ופוסט ציוניותץ החוג הזה היה סיוט אימים!

בספרות כללית, ואת הספרות העברית החלפתי בחוג אחר שהיה בעיני נסבל יותר

בזמנו ויתרתי על לימודי ספרות ובמקום זה למדתי מקצוע מועיל כביכול.

מאז לא לא השתמשתי במקצוע המועיל וגם הפסדתי הזדמנות ללמוד מקצוע שאהבתי.

תולדות האמנות, צאטרון ומוסיקולוגיה סובלים גם הם מחוסר בתקציבים ובתגובה לזה מחוסר בתלמידים

אני הייתי מת ללמוד ספרות, אבל זה עולה לי חצי מליון שקלים (שלוש שנים אובדן שכר + שכר לימוד + שכר דירה בת''א).

אני לא חומרני, אני לא חולם להיות עשיר, אבל אני רוצה להיות מסוגל להחזיר לעצמי את החצי מליון שאני מאבד בימי חיי.

לכן, הפתרון השפוי יותר הוא סדנאות כתיבה, או השלמות חוגיות. והמחלקה בספרות פשוט לא משתפת פעולה עם די מחלקות אחרות כדי לאפשר דבר כזה.

יש בעיה כלל עולמית גדולה שהבעיה של חוגי הספרות היא חלק קטן שלה: העניים לא יכולים להרשות לעצמם ללמוד משהו שאינו הכשרה מקצועית. העשירים והמפונקים כבר לא מתעניינים בתרבות כבסמל סטטוס. בכל אופן לא כמו פעם (ולא זה לא רק מהמאה ה-19).
פעם שירה היתה נקראת רק על-ידי עשירים ומשכילים - היום יש מעושרות ... מעניין מה ניקול ראידמן קראה לאחרונה שאין עליו סימן $...?
וזה הדבר הכי מדאיג - כי מי שלמד קצת היסטוריה יודע שאנו בפתח תקופת ניוון תרבותי איומה - שתיגמר לא טוב...
וכל הטיעונים הקטנוניים האלו - זה לנסות לסדר את הדשא ליד השביל - כשכל מרחבי הדשא כבר התייבשו....

שמאלה. שומר נפשו ירחק עד שישתנה המצב. קשה לי ללמוד אצל מרצה שמצדיקה רצח חיילים.

הם דואגים לפרנסה שלהם.אם אין סטודנטים נרשמים לחוג ,לא יהיה להם עבודה

לדוקטורים והפרופסרים השטחיים הללו שאינם מכירים את החיים משולמות משכורות נדיבות ותנאים סוציאלים. הם כותבים ספרים כמותם. צצים חוגים כגון ''מגדר'' ו''מומחיויות'' כגון ''מומחה לרגשות'' שאינו פסיכולוג או פסיכיאטר חלילה (למשל פרופסור ''בתחום'' שכתב ספר רכילויות לדעתו מקצועי. זו הרמה של האיש. הוא אינו חריג).לא מכבר פרסם דוקטור למשפטים מאמר בוויינט ממנו ניתן להכיר שהאיש אינו מסוגל לחשיבה אינטלקטואלית ולוגית. הנימוק שלו חסר חיבור, א' לא קשור לב'. הנחת היסוד שלו מופרכת, אבל מאחר והוא חי רק עם בני מינו (הפוליטים) באקדמיה, הוא מתפתח באופן ירוד ודל (לא בשכרו כמובן).

באוניברסיטאות בארץ שולטת גילדה או יותר נכון חונטה ששומרת הכל בתוך ''המשפחה'' - כלומר, זה בכלל לא חשוב מה התרומה שלך למחקר ולהוראה, אלא ''בן של מי אתה?'' (ראה לדוגמה: דינסטיה של רוזנטל, בן-ששון, קיסטר ועוד ועוד באוניברסיטה העברית), לאיזה מחנה פוליטי הם (!!!) חושבים שאתה שייך, אם אתה ''מריח'' יהודי שורשי עם ערכים יהודיים, לאומיים וארץ-ירשאליים או חלילה מכבד מסורת - לא יעזור לך כלום!!! גם אם התרומה הסגולית שלך מוכחת מעל לכל ספק, וזכתה להקרה והוקרה בינלאומית.
Fכה הם הרסו כל חלקה טובה, לא נתנו שום הזדמנו לטובים מהם וממכריהם וחבריהם, והפיצו אתום לכל עבר! Cכך גרמו וגורמים ניזק בל-ישוער למדינה, לעם ולחברה ועוול נורא לטובים מה בכמה וכמה דרגות.

האוניברסיטאות אינן גוף שיווקי שצריך לעמוד בדרישות הקהל. צריכים ללא ספק להיות פיקוח על רמת ההוראה ועזרה להפוך למרצה טוב ומעניין יותר, אבל זה בשום פנים ואופן לא צריך לתפוס משקל דומה לזה של היכולות המחקריות בעת קבלה לעבודה.
בישראל, ברוך השם, עדיין לא מכרו את השכל והידע לאלוהי הכסף...

תואר באוניברסיטה הוא קודם כל לצורך הכשרה מקצועית.

ומה זאת אומרת, ''הסטודנטים הפכו לחומרניים''? האם הם היו רוצים שהסטודנטים יזרקו לרחוב ויסבלו מתזונה לקויה בלי יכולת להקים משפחה? כי זה מה שיקרה למי שלא ידאג להכשרה המקצועית שלו.

להגדיר לימודי ספרות ''טעות סטטיסטית שתתוקן בקרוב'', משפט די דוחה שלא היה מן-התם כותב על לימודי ראיית חשבון שמקמדים כידוע את החברה האנושית עשרות צעדים קדימה. מעניין מנין הקביעה נחרצת והלא-ממש ברורה שמטרת לימודי הספרות היא הקניית חוויה רוחנית, ומדוע היא אמורה להיות רלבנטית בכלל. מה שכנראה בוחר גרפינקל להתעלם ממנו הוא העובדה שרוב המקצועות אותם רוצים היום ללמוד ובגללן מקימים עוד ועוד מכללות, כגון ראיית חשבון ומנהל עסקים אינם מחקריים, אינם דורשים באמת עבודה קשה כמו מקצועות מדעיים, ואיש לא יקבל עליהם פרס נובל, וכל מטרת קיומם הוא עוד דור של אנשי עסקים, שחשיבותם אינה עולה בהכרח על אותם פרופסורים משעממים לספרות אותם בוחר גרפינקל להשמיץ. לו החוג לכימיה היה זה שתופס את מקומו של החוג לספרות, ניחא, אבל זה לא המצב, וכותב המאמר יודע זאת. אולי לכן הוא נדחק לשימוש בדוגמה של הנאצים כ''תרומה'' לדיון.

אולי בכל זאת אצליח להגשים את החלום.

הסודנט הישראלי הנורמטיבי (זה ששירת שלוש שנים + בצה''ל) הוא לא אותו נער בן 18 שמתקבל לאוניברסיטה האמריקנית עם חביות הלמידה היחודיות. הסטונט הישראלי מגיע לקמפוס לתוכנית לימודים של שלוש שנים ולא ארבע כנהוג בארה''ב כאשר הוא עובד בשתי משרות חלקיות ומתגורר בדירה שכורה. סטודנט ישראלי לא לומד לתואר הוא גונב תואר תוך גדי עבודה ומילואים. הוא לומד למבחנים ומחרבש עבודות או פשוט קונה אותן בכסף כי אין לו בכלל את האנגלית להתמודד עם טקסטים או זמן לכתוב עבודות. אני משווה את ילדי שלמו באוניברסטאות בארץ לבין ילדיה של אחותי שלמדו באוניברסטאות הכבדות בבריטניה אוקספורד ו St. Andrews בסקוטלנד ואין מה להשוות הכלל בחווית הלמידה. בישראל אין פשוט את התנאים האובייקטביים. בבריטניה מעסיקים גם מוכנים לקלוט בוגרים במדעי הרוח ולכשירם לתפקידים בתוך החברה. בארץ הסטודנט רוצה ללמוד מקצוע כמו הנדסה, ראיית חשבון, עריכת דין.

''האוניברסיטאות בישראל מתחשבות כמעט רק בכישורי המחקר'' באמת? הלוואי שהיו מתחשבים בזה קצת יותר.
''הדבר מאפשר למרצים משעממים להתקבל לאקדמיה על חשבון חוקרים מעט פחות טובים, אבל כאלה שיודעים לרתק כיתה.'' איזו שטות, הדיכוטומיה הטפשית הזו שאתה עושה.
''דגש מוגזם על יצירות מראשית הספרות העברית החדשה שכתבו תלמידי חכמים אשר עזבו את הישיבה בשפה שאינה תמיד מובנת(!?!?)ועל בעיות שאינן מטרידות אותם.'' בעיות שאינן מטרידות אותם? למה לא?
''התפקיד המרכזי של החוגים לספרות הוא לספק חוויה רוחנית משמעותית לסטודנטים''???''
''רק עם התגברות החילון במאה ה-19 הוקמו החוגים הראשונים לספרות באוניברסיטאות''? באמת? זה אומר שלפני זה לא היה עניין בספרות ובמחקרה?
לימודי ספרות והיסטוריה ו''התפתחויות בשדות אחרים של הרוח'' דומים לשימוש במצלמות פילם, ''עוד שריד מהמאה הקודמת''?
מי זה אבי גרפינקל?
שם המאמר, שממה רוחנית בחוגים לספרות, וגם כמה משפטים בודדים בו, נותנים אשליה שהמאמר אכן מטפל ברצינות בבעיות ובאתגרים. עד שמתחילים לקרוא באמת את מה שכתבת, ואת הקפיצות מעל לפופיק שאתה עושה, וה''מסקנות'' הלא-מנומקות שאתה מביע בנחרצות.