השאלה הראשונה הבוערת בידיים המחזיקות את ''חוטים'' היא מתי יפרמו החוטים האלה?
מתי רפי וייכרט ועודד גדיר יקרעו את נייר האריזה החום ויניחו את הא''ב הכל כך יפה בקדמת חלון הראווה?
אל דאגה .זה קורה כבר ברצועה הראשונה.רפי בעברית מדויקת ונוגעת ללב מתאר את המקום בו ''העברית הייתה שפה שנייה'' ועודד שר כאילו היה קולו יד המלטפת את הבלונד שבראש הנוסטלגיה.בחדר הלידה של השיר הזה מתעצמים החוטים מתומכי אריזה ל''חבלי המולדת היקרה'',והאימא,כן האימא היא ''הייתה חותכת את החוטים'' ,והחבל ,תחת המספריים שלה הוא גם חבל הטבור.אפשר להרגיש בשיר הזה את קידת היד של הילד בן השנתיים וחצי הרוקם בחוטי זהב סמויים את שמו ''''RAFI WEICHERT,POETAבאזור הדמדומים שבין עברית לפולנית.
יופי של אלבום