בישראל של היום מברכים את כוכבי האח הגדול ולא את המשוררים

קראתי את הספר, הוא מרתק ומרשים גם יחד. השילוב של מידני-צור יצר מארג של חושים שהיו חבויים בפוליטיקה ונסתרים בשירה.
המיזם יחודי ומעניין, היצירה והיצר דרים יחדיו בין דפי הספר. כול הכבוד לעורכים והמחברים, מי ייתן וירבו כמותכם חוקרים שידעו ''לצאת'' מהמובהקות האקדמית לחופש הדעה והרוח. ישר כוח.

למשוררים אין מקום במדינתו המתוקנת של אפלטון. משורר בעת הכתיבה נמצא במצב של שיגעון אשר נכפה עליו בעל כורחו מצד המוזות. כך שהמשורר (כמו אחוז דיבוק) אינו אחראי לתכנים ביצירתו. מאחר ויצירת המשורר אינה משרתת מטרה מדינית פרקטית (בניגוד לנגר, לנפח או לזגג), היא חסרת תועלת מכל וכל. בניגוד לאמנים ואומנים אשר יצרו כלי מלאכה, אובייקטים שימושיים, בעלי תועלת תעשייתית, לשירה אין כל תכלית או כל פונקציה למלא. ''נקבע, אפוא, שכל אנשי השירה, החל מהומירוס, היו מייצגים בבואות של סגולה טובה,ושל שאר העניינים שבהם חיברו שיריהם, והאמת הייתה מהם והלאה. . .'' ובנוסף לכך הם מעוותים את השכל הישר של כלל האזרחים במדינה: ''בעל השירה אין הוא בקיא אלא בייצוגן: ואחרים, שאף הם אינם בקיאים, אלא דנים למשמע אזניהם, משבחים את הנאמר במשקל וקצב והארמוניה. .