מדוע בכל הזדמנות מראים לנו ילדים עם פנים מפוקסלים ופה למען הרייטינג הכל מותר וגלוי?

שיחקנו בחולות, בים בשכונה עם חבל, חמש אבנים... אספנו ''זהבים'', מפיות, קופסאות גפרורים ומה לא? בנינו עפיפונים וקיפלנו נירות
בעשרות צורות, קראנו ספרים, כתבנו מכתבים וכבדנו את ההורים, ודאגנו לאחינו הקטנים.
חברים היו אז חברים לכל החיים! לא היו לנו משחקים מוכנים, לא טלפון, לא מחשב ולרגע לא היה לנו משעמם ותמיד היינו מאושרים!!!!

תוציאו את הילדים מהמסכים.הילדים מרוב שפע משתעממים כל הזמן. דור אבוד

צופים בטלויזיה = ילדים לא יצירתיים, לא חושבים, רוצים לקבל הכל ומייד כמו בסרטים ובתוכניות טלויזייה.
להורים שמצדדים בצפייה בטלויזיה זה מאוד נוח.
שמרטפית עולה יותר ממנוי לכבלים.
שחקו איתם, שתפו איתם, פשוט מלאו את תפקידכם כהורים.
זכרו! העבודה והקריירה אף לא פעם לא מסתיימות. גידול הילדים והחוויות איתם כשהם קטנים נגמרות יום אחד
ואז אתם מרגישים פ ס פ ו ס !!!

מרוב שאנשים חושפים מגיל קטן את הילדים שלהם לסרטים, צעצועים משוכללים, מחשבים, טלויזיה, רובוטים עם אורות ואפילו נעליים עם גלגלים וכל זה לפני גיל 6, בסוף הילדים שלהם לא מצליחים להתעניין בתוכנית טלויזיה פשוטה, בספר ללא תמונות, במכתב פשוט שהגיע בדואר הרגיל, במתנה פשוטה ויפה שקיבלו מסבתא.

ואח''כ מתלוננים???

כשלא תחשפו את הילדים לדברים משוכללים, מלאי אורות ושלל טכנולוגיה ותתנו להם להתלהב מקופסת קרונפלקס, או אטבי כביסה, דבק נייר ומספריים, ספרים בשפע... ולא שקניתם אלא שהשאלתם מהספריה... אז אני לא רואה שום סיבה אם תראו להם מידי פעם סרט או תכנית טלויזיה הם לא יחשבו שהם על גג העולם!!!!

הבנת את זה??

וכל הכבוד לסופר נני. מורידה בפניה את הכובע...הלוואי שעוד הורים יבינו את טעותם ויתחילו לחזור לעבר הפשוט והמקסים שהיה לנו.

פשטות רבותי פשטות לא הרגה אף אחד אלא הוציאה מקרבנו אנשים מלח הארץ, מחונכים, אינליגנטים שיכולים להגיד בשניה את כל עשרת הדברות למרות שהם חילונים!!!

היא הצילה משפחה, מגירושין צפויים וילדות שיגדלו ויתבגרו מלאות בבעיות

כל הכבוד לה
היא מדהימה !!

מהמאמר שלך אפשר להבין שאם ילדיו של האדם הקדמון הלכו לצוד את לחמם, אין סיבה שאתה תגיש ארוחת ערב לילדך.

מה שהיה בתקופה בה ראית איים אבודים, כשהיה ערוץ 1 ויחיד לא רלוונטי להיום.
הזמנים השתנו, ההיצע והביקוש גדלו.
הכל עניין של להציב גבולות, בלי קשר למה שלעולם יש להציע להם.
אז מה זה משנה מה היה לך בתור ילד? תציב גבולות לקטן ואם אתה מגיע למצב שהיה בתוכנית של דליות, אז כנראה שהבעיה היא אצלך.

לא יודעת איך להתייחס לפוסט הזה שכתבת..
כבר כמעט וחשבתי שאין מה לטרוח ובכל זאת..
הילד שלך לא באמת רוצה את בוב ספוג, וגם לא סרטים או סדרות אחרות. מה שהוא רוצה זה קשר של ילד-הורה איתך, הוא פשוט לא יודע לומר את זה, הוא לא יודע למלל את זה, אז הוא מעסיק אותך עם ''כן רוצה \\ לא רוצה'' כי אז אתה מתייחס אליו, אז אתה איתו.. מתעסק, שואל, מדבר, נותן לו תשומת לב! - זה מה שהוא רוצה, אותך, לדבר איתך (מזה הוא לומד איך להתבטא ולהתנהג), לשמוח איתך, לעשות דברים ביחד איתך, להנות איתך, אתה אבא שלו וכל היום הוא לא ראה אותך, הוא התגעגע אליך חשב עליך..

שים לב - ילד יקח ממך את תשומת הלב שהוא צריך, אם היא לא תהיה חיובית גם תשומת לב שלילית הוא יקח,

המציאות של היום קשה, זה נכון.. אתה חוזר תשוש מהיום שלך וכל מה שאתה רוצה זה שקט, קנה לעצמך כוס קפה בחוץ ושב בגינה הציבורית להרגע מהיום, כשאתה נכנס הביתה - אתה אבא של הילד שלך והוא רוצה קשר איתך לא עם הטלביזיה שאתה תוקע אותו מולה..

אנשים, אם לא תפעלו לזה שהבית שלכם יהיה שוקק מקולות ילדים שמדברים איתכם, צוחקים איתכם, כשתהיו מבוגרים הבית שלכם יהיה שקט מאוד