כשמו כו הוא את חיו הוא חי בסערה
בכתביו האש תמיד בערה
היה קונצזיוס מאז ומתמיד
אין נושא שלט טמר ותמיד היה לו מה להגיד.

האיש הצבעוני הזה יחסר
כל גבריו היו שם דבר
אהב את ארצו ואימץ אותה ללבבו
תמיד נתן מתוך כאבו .

לארץ הזו היה כבן יחד
בשיר ובזמר תפר לה עתיד
נעוריו לא בישו את זקנתו
כל שרצה שיבינו את משנתו.

וכשיעלה למעלה למנוחת עולמים
אולי עוד נמצא מספר שירים עלומים
שיבעו את הארץ בצבע ירוק צבע התקווה צבע החוק.
בין צ'יזבת לצ'יזבת וחיוך ובת צחוק