אומר:" יאללה.. יאללה..."

?

החבר שחזר בתשובה, שכפי שניתן להבין היה הקטליזטור לכתיבת הספר, לא באמת ריפא את נשמתו, אלא מילא את חייו במטרה ומשמעות, שזה משמח את הנשמה, אבל, לא בהכרח מרפא אותה.
תשאל חייל פטריוט של אל קאידה, או לוחם בחמאס, והם יגידו לך שהם מאושרים, כי מצאו את יעודם. כלומר, הדבר נכון לכל דבר, והוא יכול להיות שלילי גם שטני.
לכן, הדבר לא שמור לחזרה ליהדות, גם לוחם האל קאידה יאמר לך כי מצא את האור.
כלומר, זה נכון לכל נושא ועניין, אנו זקוקים למשמעות ומטרה, כי רק אז אנחנו מאושרים, והרשה לי להוסיף - כביכול.

הוא אוהב שני כוחות שנלחמים בנו וכ"ו.
האם הוא מבין מה באמת קורה מתחת לסיפור המרתק?
חברו שחזר בתשובה והפך למאושר,הוא הרי דוגמא לאין סוף אנשים החוזרים בתשובה, לאלפים שמתרפקים על קברי צדיקים וחיים באשליה שהם מצאו את האור.
כבני אדם החיים אנו חיים הרחק מהניצוץ האלוהי שבנו, כולנו חיים בכמיהה תמידית לשם. החזרה בתשובה, קברי הצדיקים הבבות ודומיהם, הם חיפוש חיצוני למשהו שקיים בתוכנו ואיבדנו את הדרך אליו, ולכן הם ממלאים כביכול את החור בנשמה הכמהה, אבל, בפועל זה בדיוק הפוך, זה מנציח את הריחוק שלנו מעצמנו, כי הדת, הבבות, קברי הצדיקים וכ"ו, הם ביטוי פרימיטיבי, ומשקפים את חוסר הידע, המרחק, הניתוק שלנו מעצמנו, מהניצוץ האלוהי שבתוכנו ממנו כולנו התרחקנו.

אנשים שלא למדו הרבה בחיים, פתאום נתקלים בעולם ידע מסועף שמסביר הכל, הבעיה שכל עולם הידע הזה ממוצא ומצוץ מהאצבע, אבל להדיוט אין דרך לשפוט את הידע האין סופי הזה והוא נסחף לעולם הדת כמי שלמד ומבין פתאום הכל, למרות שכל הידע הזה הוא מיתולוגיה דתית.

מה שעצוב זה שהיום העולם פתוח ואפשר לגשת לידע אמיתי וללמוד כל-כך הרבה דרך האינטרנט, אבל זה משום מה פחות קוסם לאנשים.