אולי זו נוסטלגיה, אולי לפעמים אני נתקע בעבר.
אבל בכל פעם שאני שומע את בציר טוב - ההרגשה היא של יצירה על זמנית, שאם היתה יוצאת היום היתה מפילה לסתות.
רק שכיום כבר לא יוצרים כמעט יצירות כאלה, בהן ההאזנה למילים מתוחזקת ע''י צלילים, ולא להפך.
אני מדגיש את המילה כמעט, על מנת שלא יובן כי אין יצירות יפות. יש, אבל פחות (אוהב במיוחד את מה שעושה כנסיית השכל, אסף אמדורסקי, ערן צור, עמיר לב).