יש מאזינים שפתוחים לשינויים מפליגים ביצירה מרגע שקוראים להם "עיבודים", אבל היסטריים כלפי כל שינוי טמפו מרגע שקוראים להם "ביצועים". בעיקרון, ליצירות החשובות יש כבר המון ביצועים, וקשת הגוונים הסולידיים כמעט מוצתה; הגיעה השעה לגלות פתיחות ולאפשר לפרשנויות יותר פראיות לתפוס את מקומן; קשה לכם עם זה מבחינה סמנטית? אל תקראו לזה "ביצוע", קראו לזה "עיבוד רך". שינויים מפתיעים של טמפו ו"צבע" וגובהי צליל יכולים להפוך את הכל לחדשני יותר, ועל אחת כמה וכמה ביצירות סופר-רומנטיות שממש "מזמינות" את זה. (וזה לא בסגנון גלן גולד, שדווקא שמר תדיר על אחידות כמעט מתימטית; זה יותר מתאים למבצעים הרומנטיים המובהקים, דוגמת צ'ליבידקה בניצוח וציפרא בפסנתר).

טריפונוב הוא פסנתרן יוצא מן הכלל, שעתידו המזהיר עוד לפניו. האינטרפציה שלו לפעמים היא בלתי רגילה וזאת בלשון המעטה, אבל בדיוק כזה היה גם אלן גולד הקנדי אותו הזכרת. טריפונוב יהיה גדול כמו קיסין ואולי אפילו יותר. עדיין זוכר את השטויות שכתבת על פוגרליץ. כנראה שכדי להיות מבקר מוזיקלי לא צריך יותר מעט ונייר. את מה שכתבת על טריפונוב כתבת כנראה בשבתך מול המראה.

חליפת דיור 180000אלף שקל נעליים ותיק וורסאצה 133000 אלף שקל עגילים ושרשרת פדאני 247000 אלף שקל כל זאת בלי מונית וביביסיטר בכדי לבוא במיוחד להיכל התרבות,לראות ולהראות,ובשביל מה..??? להתייסר עם וריאציה איומה של צייקובסקי..????

הביצוע ההסטורי של הראשון של ברהמס היה מדהים. החריגה שם היתה בטמפו, ונבעה מהזזה בתחושת המשקל. הפרשנות היתה הדירה ומוסיקלית לעילא, ובשום אופן לא גחמנית. אין מה להשוות נפיל כגולד עם עלם בהלם, שספק בהשפעת כימיקלים וספק בשל בעיות אגו התעמר בקונצ'רטו האמור. לגבי נגאנו, לא תמיד מנצח יכול לצפות קריזות (של שני הגורמים הנ"ל)...