המבקרת משבחת את התרגום, אבל עושה זאת בעברית קלוקלת שהיא תרגום זוועתי מאנגלית: ''מבחנו הגדול ביותר של תרגום הוא השאלה האם הטקסט מרגיש לקורא מתורגם''. בפעם האחרונה שבדקתי ''הטקסט'' לא מרגיש שום דבר, לעומת זאת קורא הביקורת חש חלחלה.

הספר נקרא בנשימה עצורה בלי יכולת להניח אותו הצידה....בימים טרופים אלו זו אתנחתא אינטליגנטית..חכמה....מצתיקה..חגיגה לנשמה...אל תחמיצו....גם למי ששונא את "רהיטי איקאה".מומלץ בחום רב.....