Unlike Celine (Louis Ferdinand), Michel Houelbecq, try to open up an emotional trip ala Internet..
By given us Wikipedia's pieces of information, stressing on the emotif effect of that information, you're just beginning to understand the message of Houelbecq (who actually before starting his writings, he was a very good programmer, so he is pretty good at being short and informative)

האזכרה של ישראל בספר היא שלגיבור הספר היה חבר יהודי שהחליט לעזוב את צרפת ולעלות לישראל.

זהו רגע של תובנה עמוקה לגיבור (ולכל אירופאי) ״לי אין ישראל״ ״לאן אני אלך?״ ׳בשבילי פה זה נגמר! ואין מקום לברוח״ ....

אירופה ובמיוחד צרפת, ובלגיה צועדות ביתר חשק למוזיאון, כשהשמאל מוחה כף.

הנכדים שלנו ישלמו על הפחדנות שלנו... ההיסטוריה תשפוט אותנו.

אנחנו הדור הראשון שלא היה צריך להלחם על החופש שלו ולכן אנו לוקחים אותו כמובן מאליו.

ואם אפשר לעקם הכל ולהפוך אותו לכתב תביעה נגד ה''פשיזם של הדלת האחורית'' שחדר לישראל, אז בכלל תקבל מדליה מהצאר.

מי שמדבר על פשיזם ועל דלת אחורית.

אירופה לפני 70 שנה היתה שמחה על העבודה של גרמניה עכשיו אין גרמניה אז התוצאות יהיו קשות נגד האיסלם אין איסם רדיקלי או מתון יש איסלם שמעיז ויש איסלם שמחקה להיזדמנות ראשונה לפעול כשרוצים לסגור מסגדים פתאום קמים נגד פשוט לא מבינים את המצב

הפיגוע בשרלי הבדו היה שבוע אחרי שוולבק הופיע בעמוד הראשון
הפיגוע בשרלי הבדו היה תגובה (חלקית, אלימה, בזויה) בין היתר גם לספר של וולבק.

והאמנים בעד חופש דינה חינוך תעמולה, כל עוד לא מטיפים לפגוע בנם ובפרנסתם,כמובן לא יפגינו כנגד האיסלם הכובש,כנגד חברי הכנסת הערבים שכולם משכילים לכאורה נחמדים אבל שונאי ישראל.מלוא הערכה למערכת המשפט למפלגת מרץ המוליכים אותנו לאובדן. אין אף אומה ערבית מוסלמית המאפשרים הדדיות דמוקרטיה לזכויות אזרח.וכדברי דר מוסלמי ידוע ממקימי אלקאידה,פרברזה על דברי לנין,הדמוקרטיה המערבית תספק לנו את החבל לאבד אותה לדעת.

כי הוא מתאר תרחיש אפשרי, שבו דמוקרטיה רופסת נכנעת לאיסלמיסט ערמומי וחד מחשבה.
העלילה איננה דלה כלל ועיקר, אבל סביר להניח שמבקר שמאלני ממוצע יקטול אותה, כי אין לשמאלני יכולת לחזות את העתיד גם כשזה מוטח בפניו.