מדינת ישראל אינה ממש דומה לארה''ב. כאן פותחה מערכת ערכים מעוותת שמתייחסת אל עבודת כפיים כעבודה בזויה המתאימה לעובדים זרים וערבים, כאשר נוצרת הציפייה בליבו של כל יהודי שהצווארון הלבן הוא ''זכותו'' . חיסלו כאן את בתי הספר המקצועיים, מתנכלים לחקלאות, בזים להתיישבות והציפייה הרווחת היא לגור בעיר באזור המרכז ולחיות ברמה גבוהה למרות יוקר מחייה מטורף. העוני וחוסר התקווה של הנוער שהוזכר בכתבה הם תולדה חיסולה של מערכת הערכים הציונית שבאמצעותה הקימו את המדינה, והחלפתה במערכת ערכים פלצנית שרבים לא מסוגלים בכלל לעמוד בה.

קפיטליזם הוא משטר החופש. החופש לייצר, לעבוד, להשקיע. החופש ליזום, לפתח ולהמציא. החופש ליהנות מפרי עמלך. משטר המגן על זכות הקניין הפרטי – על רכושך, חייך ועל הזכות למצות את אושרך בדרך בה תבחר. חופש זה מוגבל רק על ידי אותן זכויות יסוד של האחרים – אינך רשאי לכפות על האחר. החופש שלך מסתיים היכן שמתחיל החופש של שכנך. האידיאל הקפיטליסטי אינו מאפשר אפילו למדינה להפעיל נגדך כוח שרירותי, להחרים חלק מרכושך באמצעות מיסים ולהעבירו לשכניך. מיסוי מוסרי בעיקר לצורך מימון הגנתך על ידי המדינה מאויבים מבחוץ, פושעים מבפנים, מערכת המשפט ומספר ''מוצרים ציבוריים''.

המדינה הקפיטליסטית מבוססת על מסחר מרצון חופשי וללא כפייה בין אזרחיה בין אם הם עצמאיים, חברות או שכירים. גם השכיר מוכר את כישוריו תמורת שכר מוסכם, אך אינו רשאי להפעיל כוח נגד המעסיק ולהיפך.

הקפיטליזם הוא שיטת משטר בה הממשלה מאפשרת לאזרחים להתעשר, לשמור על ההון שייצרו ולהשקיעו ליצירת הון חדש. במשטר סוציאליסטי, לעומת זאת, הממשלה אינה מכירה בזכות האזרח להתעשר, מחרימה את רכושו ומחליטה לאן ולמי יועבר.