תגובות עד כה: 15 תגובות, ב- 5 דיונים. הוסף תגובה 5.  Chabulaf!     venezian abuya,  amarti,    28/10/04 13:51 abuya! Im studying this nose edsactly now, and now Im dying to see the movie! by the way. have you seen Kesem ha neurim? i thought it was really good. (well- just to be clear about it, i am shaul). Talk soon my bro! הגב לתגובה זו 4.  ברור שהבמאי הקפיטליסט והמקובע     .,    27/10/04 17:03 יציג כל אידיאולוגיה אנטיקפיטליסטית כאינפנטילית. שטויות! והניצול הטלויזיוני שהוא סוג של טרור מוצג כביטוי לאומי. חוצפה! מי אשם לו שהוא בנאלי וצמוד לדולר. אההה? לא קשור שהרוצחים רוצחים, אלא הוא בגלל שטחיותו מציג הכל נמוך- כל מה שהוא לא מבין! הגב לתגובה זו 3.  Halleluiah     Noa,  NY,    27/10/04 13:24 I read Adam every week and I don’t know why but this one feels like a Halleluiah moment. הגב לתגובה זו          תרשי לי לחלוק (או להסכים)         מאיר שניצל,  בפיתה,    28/10/04 05:57 זה מרגיש יותר כמו ההללו של היה התהללה למען היותה לללה מעצם הבחנתה בלה של הלו שהיא לא רק רגשנית או מפוחדת אלא גם כועסת ומגרדת בו זמנית. ונסיים בציטוט: ''הדמיון המתפרץ, כוח חיים חמקמק ולא ברור, חוזר ומפריע לסדרים הקיימים, כמו גם לפוטנציאליים, ומהווה חוסר-סדר מהותי ומופלא שיכול אף לשנות את ההיסטוריה'' (אדם אבולעפיה) הגב לתגובה זו              I'll Try to Explain             Noa,  NY,    29/10/04 05:21 You know that feeling you get when you are chased by few gangsters with a gun and you enter a church to hide and the priest is just in the middle of preaching and the crowed shouts Halleluiah every 2 seconds and you don’t understand a word his saying but you shout halleluiah with the rest of the crowed so the gangsters who entered the church too wouldn’t recognize you? Well that’s exactly what I felt. Zhack's comment made me cut down the bad part. הגב לתגובה זו              Pacino, Cleese & Shakespeare             Zhack,  New York,    29/10/04 04:19 Every time I try to get out, they pull me back in. Yes, you two, I’m talking to you; you Cool New-York Noa, and you, especially you Mr. M. Schnitzel in the Pita. I was so comfortable (almost to the point of being numb) in my self imposed exile of being until I saw you two getting at each other like in the good oll’ days about our one and only “usual suspect.” In that moment, it dawn upon me that enough is not enough, because once it does, enough not IS enough! In other words; assuming the equivalent of all the enough’s in this world are only one tiny friction of one, just one insignificant sub-atomic misplaced brain cell wondering unwisely in the grander-size mind of one analytical man that is not really essential to the wisdom of the sub total of the two critics minds combined!!! Yes!!! Just the two of the same kind combined! So, with that in mind and with all due respect, I strongly suggest that you two should offer a complete and utter retraction. That your imputation was totally without basis in fact and was in no way fair comment and was in did motivated purely by malice, and you deeply regret any distress that your comments may have caused the “usual Suspect” or his family, and you hereby undertake not to repeat any such slander at any time in the future. And if I may take this line of argument a bit further, I’d say the answer for this week’s puzzle has to do with the number 42.00001 (there was a minute glitz in the system this time around and in result, the numbers didn’t quite rendered them selves to the point of one full perfect numeral digit (so to speck)). Having said that, and not just that, I’ll be retreating now back to my mundane sense of what if, and what if not, that will surely trigger the bigger question in the larger scale yet of, to be or not to be the way it’s almost being told. Any suggestions will be greatly appreciated by yours wounded comrade still fighting with his meaning of art and self In my next life I rather be a plumber, or even a pimp for that matter, anything but this הגב לתגובה זו                  סגריריות של סתיו                 מאיר שניצל,  בפיתה,    30/10/04 01:46 בניגוד לפעם קודמת, שבה הערת לי על הבוטות בדברי, אך החטאת לחלוטין עם החלטה שהדברים נובעים ממעין דעה קדומה הנובעת למוצאו של הכותב, הפעם אתה שוב יוצא מאיזושהי הנחה מפוקפקת שהדברים נובעים מאיזשהו רצון להרע. הביקורת, כשם שהיא באה לפתח את מושאה (המסגרת שלך), כך היא באה לפתח גם את אותה נשמה אבודה המחפשת את הערך המוסף בביקורת הכתובה. ובמקרה הנ''ל, הערך, גם אם הוא קיים, עטוף בעשרות מילים חלקלקות וחסרות משמעות. בדיוק כמו הסרטים ההוליוודיים, מנופחי התקציב ועתירי האפקטים אשר אותם אדם נהנה כל כך לבקר ואתה, אני מניח, רואה כגברת בבילון בכבודה ובעצמה, כך גם כאן, מרוב אפקטים אי אפשר לראות (או להבין) את המסר. ועל כך ביקורתי. אז עם כל הכבוד לאדם, משפחתו ולדמך הנוזל משמחה, על מה שהייתי צריך להתנצל התנצלתי ואני ממשיך הלאה בראש זקוף להביע את דעתי בכל מקום בו אני מרגיש צורך ונחיצות לכך. ומלבד זאת, תנסה יומיים לבלות בביוב של אנשים ותשקול שנית אם המתנה שנתן לך האל היא כה רעה. הגב לתגובה זו                      Zebras, Wanda & One Kosson                     Zhack,  New York,    30/10/04 22:19 The beauty in nature (also in children’s world for that mater), is what we see is always what it is. When a tiger is running after the zebra, both animals, the zebra and the tiger know exactly what’s the meaning of their actions. When a male dog is sniffing the behind of a female dog, they two know what’s exactly is going on. With adult human however, most of the times we can never predict how’s our actions can be interpret by others. The reason for that is quite simple, each one of us bring to the table his/her own historical luggage Like anyone else, I was a little puzzled too from Adam’s latest choice of lubricant words. Your comments to Noa made me laugh so hysterically that you can’t imagine how. So with that in mind, I tried to write like Adam, like you. I tried writing with a lot of adjectives that don’t add quite up (logically of course). I even added the funny monolog of my hero Cleese (John Cleese) from “A Fish Called Wanda,” (the part of where he can’t bring himself to offer a simple apology to Kevin Kline’s character, and instead, he goes on and on and on with his slick (so British (I love it)) use of words (all of that while he is being hanged up side down out from an open window!!!)). I thought you’ve got it. I had no intention to shut you up; I was just going along the same line as you did. Obviously my friend, I over estimated your sense of humor. With a name like yours, it’s very easy to make this mistake. So here it is. I’m sorry I’ve offended you. I had no intention to do so. Will not happen again. On the contrarily my friend, I tried to compliment you for being funny. Otherwise, I agree with almost every word of yours. Who’s Ms. Babylon? I didn’t get that part. I hope this little exchange can teach us both something about art, and more importantly, about life A few weeks ago, while describing some male’s actor qualities, the word “KOSSON” was written by our good friend. I didn’t understand the meaning of this newfound word. I thought understanding this word will served me as a key to figuring out that week’s puzzle. So I called my nice in Israel to learn more about the meaning of “Kosson.” Needless to say, I was laughed at my naivete/stupidly. In that moment I’ve realized our good friend Adam has started veering off. Too high, with his fancy choice of words (as always), and too low, away too low and yellow with “Kosson’s”, and such. What a shame, such a waste of talent (and I really mean it As for the sewage part, I feel the current story I’ve been working on, this story had chosen me and not vise versa. This story is so dark and painful (based on real events that make it even worst for me to comprehend). Sometimes when it is too difficult for me to go on, I ask my self why, why me? Why can’t I be writing a story about something more positive? When that happens, I wish upon myself the worst of all the worst. Of course I don’t really mean it, just a way of expressing my anger at this endless and ungratifying process. Having said that, I thank you for the indirect compliment Promise to see “Wanda”, we all need to laugh a little הגב לתגובה זו                          ההבנה שבהומור                         מאיר שניצל,  בפיתה,    30/10/04 23:22 ברגעים אפלים יותר, בעיקר בתקופה זו ובעיר זו שהשמש נדירה בתדירותה אני נע בקיצוניות מהומור לרצינות תהומית - נפילה רצינית בעיקר בשל אמונתי כי מי שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות סופו להראות כליצן. דווקא חשבתי שאתה מנסה לכתוב מסה בסגנונו של אדם, אך נאבדתי, אני מניח בעיקר בגלל האנגלית (אשר ברמה גבוהה היא, אבל הסבלנות שלי היא קצרה) וכך אבדתי גם את הבנתי זו. נדבקתי למשפטים מסוימים ומכאן כעסי - פספסתי את המסגרת הכללית. את דג ושמו וונדה, ולצורך העניין הומור בריטי ובמיוחד את כור מחצבתי, מונטי פייטון, לא ראיתי כבר שנים - מתאי הזכרון שלי נשאר רק תא בודד אשר שמח כל כך על הזמן לקרוא ובהתכופפו להרים ספר נשברו משקפיו. לגבי האומנות והבחירה, תביט על זה כך - היצירה, גם אם היא בוחרת בך, ואת זה אני יכול להבין, עדיין נובעת ממך, מנפשך המיוסרת - באם נפשך לא היתה מיוסרת, גם לא היתה יצירה המבקשת לצאת לעולם. ואכן כך, נקודת המבט שלך לגבי מה שאתה עושה היא אולי של סבל, ייסורים והרבה עבודה קשה, אך בעיני אחרים השתקפות היופי של עבודתך היא מה שנחשב וזהו הצד החיובי של הדבר. הגב לתגובה זו                  The Beat Generation                 Noa,  NY,    29/10/04 13:09 I’ll answer your Shakespearian question with a Kerouac answer: Paraphrasing, I have nothing to offer besides my own confusion. Maybe Shnitzel have something more profound to say, but if you keep posting such great replies I’ll keep posting my confusions. הגב לתגובה זו                      Obsessions, Leafs & Fireworks                     Zhack,  New York,    29/10/04 18:09 I think I owe you some clarifications A few years ago, while I was driving my old car and listening to Kate’s Bush “The Man With The Child In His Eyes” for the one million and one times, suddenly out of no where, I was hit by a lightning. I fell in love. Here she was, beautiful, charming, funny, a bit sad, and mysterious, all those great qualities together, all at the same time. I couldn’t resist her. I went after her for long long time. Yes, I had my up’s and down’s with her, but over all, that was an unbelievably love from a first sight (and still is). Then the day had come for me to show her around. Some liked her, but some didn’t understand why I choose her and not any other, and some, some just said that she was too expansive, away too expensive for them to like. For long time I was in a sense of denial. What do they know about her? All of those things were quite right until one day in May of last year. One evening, as I was watching Liv Ullman’s Faithless, I saw an old man gazing at the endless ocean. That was it. I was on my knees again. I have to admit something, this one is not pretty, you can say a lot of things about her but not that she is any charming, she has no sense of humor, and yes, I can say that she is mysterious and maybe she is too much of that, but above all, this one is enormously sad. Every time I try to touch her, every time it makes me cry. Sometimes it’s too much for me to take. In a way, I feel she choose me and I don’t even know why. I guess that is the ultimate beauty of love, of not knowing why. I promise my self I should try again on Monday. Maybe on Monday she will finally let me touch her, maybe I will not cry. Enough talking about my two s. Can you see the unbelievable beauty around our city these days. The dramatic colors of the turning leafs make me daydreaming most of the time. The colors are so sharp they make me fell as if I’m bleeding from pure joy Two quick recommendations before I go again Fireworks by Embrace (for the plain pain) & Hallelujah by Jeff Buckley (for even more הגב לתגובה זו                          Woody Frederico &The City                         Noa,  NY,    31/10/04 14:52 Judgment of any system, or a priori relationship or phenomenon exists in an irrational, or metaphysical, or at least epistemological contradiction to an abstract empirical concept such as being, or to be, or to occur in the thing itself, or of the thing itself. As for New York at this time of the year and actually for me at any time of the year, how can I describe my feelings toward this beautiful city? I will use the greatest movie ending of all time to make my point. Fellini’s Night of Cabiria, you see Cabiria disappointed again walking alone on the road, all broken down and faithless then group of people dancing and playing music starts to surround her, and as much as it seems impossible at that moment, she finds in her heart the strength to smile. This is how I feel about this city no matter how depressed you are, you only need to take a walk around to find joy. Of course I have the same relationship with movies, I find enjoyment in watching any kind of movie even the ones of the worst director of all times Ed Wood, that’s why I can never do Adam’s job, but my problem with him is that when he criticize a movie he doesn’t do it out of love for movies, there’s no passion, no feelings, it’s very cold, what do I know? Maybe I’m oversensitive. Trick Or Treat? הגב לתגובה זו 2.  סרט מצויין - ביקורת זוועתית     קול קורא,  רומא,    27/10/04 03:22 מי נותן לו לכתוב? מה זה הג'יבריש הזה? ''אין גבול ברור בין ההזוי למצוי ואין גם חוקים לאופן שבו המשגל הפנטסטי הזה בא לידי ביטוי קולנועי. גם העולם הפנימי הנ''ל אינו רק רגשני או מפוחד, אלא הוא קודם כל נוכחות חזקה וסתומה שמשתלטת בליטוף אורגזמטי''. מוציא שם רע אפילו לפוסט מודרניזם הצולע ביותר. אבולעפיה, תחזור לאוניברסיטה ותשחרר אותנו מעונשך הגב לתגובה זו 1.  אולי תעצור כדי לנשום?  ל"ת      פסיק,  פסקה,    27/10/04 00:32 הגב לתגובה זו          אבולעפיה נושם יותר מכולכם!         יערה,    13/11/04 19:35 מה זיוני השכל האלה מה לא מובן לכם איפה קצת הבנה לתשוקה האמיתית לקולנוע ?למילים של אדם שכותב מתוך אותה תשוקה ורוך שבו נעשה הסרט הנפלא הזה? אולי תלכו לראות סרטים? אולי אם תראו באמת, תוכלו להכנס למצב הזה שבו הכתיבה על הקולנוע נושמת בקצב האמיתי של הסרט הזה תמשיק להשתוקק אבולעפיה, אל תתן למאוננים להפסיק לך את הרגש הנכון הגב לתגובה זו