תגובות עד כה: 20 תגובות, ב- 8 דיונים. הוסף תגובה 8.  סחתיין אחי ומזל טוב     ארצ'ר,    26/05/05 14:32 כל הכבוד רואים שיש הבנה בג'אז מחכה לשבוע הבא לראות על מי תבתוב הפעם הגב לתגובה זו 7.  ציניות ,פלצנות של מכוריי ג'אז     arieln,  tlv,    11/05/05 15:17 טיפה פרגון אנשים, אני שהתחברתי בשנה האחרונה למוזיקה המדהימה הזאת - קל לי בתור מתחיל לקרוא ביקורת רכה יחסית קלילה גם אם אינה מדויקת ורבויה בניואנסים של אוזניים וותיקות. צר לי אבל עבורי סדרת הכתבות הזאת היא איזה שהיא ''נחיתה רכה'' לז'אנר מוזיקלי שהדיוניים סביבו באינטרנט הם על סף ניתוחים פילוסופים ציניים ומרירים. למי שיש מה להוסיף/לתקן ...בבקשה אבל כמו שאומרים ביידיש ''דרופ דה אטיטיוד''! הגב לתגובה זו          אפרופו פלצנות         לורי,  תל אביב,    12/05/05 19:49 למה ג'אז נכרך בנשימה אחת עם נפיחות? משהו שאני לא יודעת על מערכת העיכול של סקסופוניסטים? הגב לתגובה זו 6.  מה לא מובן למגיבים פה?     עידו,    10/05/05 02:11 המדור נקרא ''ג'ז למתחילים''. מאזינים שעושים את צעדיהם הראשונים בג'ז, לא מעניינות אותם, ולא מובנות להם, ביקורות מקצועיות של מבקרים יותר מנוסים. הם רוצים המלצות על דיסקים, קצת רקע ולא יותר. את המוזיקה צריך לגלות מהאזנה, לא מקריאת ביקורת. זהו. הגב לתגובה זו          נובמת         גלעד107,    10/05/05 09:48 יש שיטה נחמדה לצרכים כאלה, וזו מעין רשימת דיסקי חובה למאזין המתחיל בג'ז. זה לא מצריך אפילו כתיבת ביקורת. אבל המאזין החדש לג'ז, מה הוא יכול להבין מהכתבה הנ''ל? מה זה בכלל הארד-בופ? מי היו מובילי הזרם הזה? במקום זה יש לנו אוסף אינפלציוני של מילות תואר משתפכות וכמה אנקדוטות נחמדות. לא צריך להפוך את הכתבה הזו לביקורת למביני דבר כדי שהיא תהיה כתובה באופן סביר. כרגע היא לא. הגב לתגובה זו 5.  נמאס מהרשעים, אבל הם תמיד     חגית,    09/05/05 20:54 מגיבים. העיקר שהכתבות ימשיכו. הגב לתגובה זו          חגית, זו לא רשעות         גלעד107,    10/05/05 00:15 אני חושב שפרגון זה דבר נהדר, אבל הוא מאבד מערכו כאשר הוא מזוייף ומפוזר לכל עבר. יש שתי סיבות טובות גם לאדם שלא מנסה להיות רשע להגיב באופן בו אני הגבתי: 1. הכוונת התגובה כלפי nrg. בדומה לבעל האתר, מעריב, הם עוברים תהליך של הצערת סגל הכתבים והעסקת אנשים בשכר רעב (אם בכלל). הם מצליחים לעשות זאת כי יש הרבה צעירים רעבים לבמה שחושבים שהם יכולים להרשות לעצמם את ההתבזות (הכלכלית) הזו כדי להגיע למשהו. ככל שנגיב (עניינית) יותר בחדות להיעדר העומק, הניסיון והגיל של הכתבים, יש סיכוי שמישהו שם למעלה יחליט ששווה, אולי, גם לשלם שכר לכותבים בעלי משקל. 2. לכתב עצמו: אני מנחש, בלי לדעת, שגם הוא מאותם רעבים שמקווים יום אחד למצוא את מקומם בעיתונות המפרנסת ולהטביע את חותמו. הוא לא יהפוך לכתב טוב מרוח הקודש, ובאח שלא מחנף זול. אם תשימי לב, הביקורת שלי היתה מאד ממוקדת: עודף מילות התואר והיעדר היכולת לומר משהו ממוקד במונחים של מוסיקה. אלו דברים קונקרטיים שאדם בעל פתיחות לביקורת יכול לשפר. סצם, כך, לידע הכללי: ארץ הישימון של ט.ס. אליוט, מהיצירות החשובות ביותר של המאה ה-20, היא תוצר של אינטרקציה אינטנסיבית של עזרא פאונד, ש''דרך'' על אליוט ללא רחם וגרם לא ליצור בסופו של דבר יצירה שלמה הרבה יותר. בהצלחה בחיים, חגית, ותהני מהרבה ג'ז טוב! הגב לתגובה זו              אלא ש, גלעד             חגית,    10/05/05 10:59 כן, גלעד, שמתי לב לביקורת ההמוקדת שלך. אני חושבת שזה די עצוב שאתה לא מפנה את ביקורת הביקורת הזאת דווקא למבקרים ותיקים. כלפיהם בהחלט מותר ורצוי להפעיל אותה (אריאנה מלמד, למשל). אלא שזה לא המקרה כאן ולכן בעיני יש דיסוננס בין התגובה שלך לכתבה ולמטרותיה. זאת דעתי, הלוואי ותתרום מבקורתיותך במקומות הנכונים. אלא שדווקא במקומות ההם כולם מתחנפים, וכאן עושים שרירים. ואגב, פאונד לא דרך על ט.ס אליוט, אלא קיצר כשליש את היצירה. שום דריכות לא היו שם, הוא היה העורך וזה היה תפקידו. עריכה נעשית בשקט, מאחורי הקלעים, ולא בפרהסיה. הגב לתגובה זו                  Desolation Row                 Bob Dylan,  Bat Yam,    10/05/05 18:59 Praise be to Nero's Neptune The Titanic sails at dawn And Everybody's shouting Which side are you on And Ezra Pound and T.S. Eliot Fighting un the captain's tower While calypso singers laugh at them And fishermen hold flowers Between the windows of the sea Where lovely mermaids flow And nobody has to think too much About Desolation Row הגב לתגובה זו                  עריכה לא נעשית, נקודה                 גלעד107,    10/05/05 12:09 דווקא כאן זה המקום. יש הרבה מבקרים ''מקצועיים'' שמחרפנים אותי לגמרי לפעמים, ולמרות זאת חילוקי דיעות ביני לבין מבקר הם בעיה קטנה בעיניי מבחינה עיתונאית. ה-בעיה, והיא מאד חריפה כאן, היא הנורמה החדשה של היעדר עריכה מינימלית והיעדר סטנדרטים מינימליים לעיתונאות. אז אני לא חושב שזה להיות חכם על חלשים, מדובר במדיניות של נמרודי ודנקנר, שהכותב הוא רק ביטוי שלה. הגב לתגובה זו                      חלוקים בדעותינו                     חגית,    10/05/05 13:45 אני לא מסכימה איתך בכלל. אני חושבת שזה כתוב מצוין מסוגו. וזה לא מתיימר להיות ביקורת מהסוג שאתה מצפה לה. הגב לתגובה זו                          לגיטימי                         גלעד107,    10/05/05 18:18 תודה על האפשרות לדון איתך בעניין באופן ענייני. עמדתך ברורה, אני מקווה שגם שלי, וכל קורא יוכל להזדהות עם אחת הדיעות. הלוואי שכל הוויכוחים האינטרנטיים ייראו כך... יום עצמאות שמח! הגב לתגובה זו 4.  יחי הפרגון אנשים....  ל"ת      אלעד,    09/05/05 14:57 הגב לתגובה זו 3.  כתבה משעממת     חובב ג'אז,    09/05/05 13:23 רמת הכתיבה וההבנה של אלבום זה היא עלובה-ממשש פטאטית אין שום תובנה אמיתית-הרוב גיבובים שאפשר להעתיק מעטיפות דיסקים זה יפה שכותבים על ג'אז רק רצוי שהכותב יהיה בעל הבנה מינימלית לא זה המקרה הגב לתגובה זו 2.  לי ידוע ש לי מורגן נרצח     אלעד,    09/05/05 09:31 ע''י אישתו בעת וויכוח. מה האמת ?? הגב לתגובה זו          בערך...         ג'אזי,    10/05/05 16:37 הוא היה נשוי, התחיל להסתובב עם איזו צעירונת, אשתו התעצבנה וירתה בו על הבמה... הגב לתגובה זו 1.  כתבה מאכזבת מאד     גלעד107,    09/05/05 08:13 יפהפיות, מקסימה, מלאי הבעה, היפנטה, נוקב, עגום, התרשמתי, משובח, נדיבה, קצבית, המאוד מסוים, המושלמים, (שוב) המושלמים, כל כך טוב, שווה ביותר, עליזה, גרובית, כמו שצריך, תענוג לאזניים. טוב, הרעיון ברור: ערן מאד אוהב את הדיסק, אבל נעדר לחלוטין את הכישורים (ההופכים מאזין מהשורה לכתב מוסיקה טוב) לפרוט את תחושותיו למרכיבים. אני, בתור חובב ג'אז (בעיקר בי-בופ והארד-בופ), לא יכול להבין בדיוק מה יש לצפות מהדיסק. אני רק הבנתי שמישהו שלא ממש יודע לדבר על מוסיקה ממש אהב אותו. שנתיים של חיבת ג'אז אולי מספיקות כדי לכתוב על ג'אז בעיתון ביה''ס, אבל כאן זה ממש מביך. הגב לתגובה זו          תגובה לגלעד 107         איתי,  ת''א,    05/10/05 12:08 גלעד, אני חושב שאתה מחמיר עם הכותב: הוא בסך הכול מתכוון לפתות אותנו לשמוע מוזיקה, ובזאת הוא מצליח, כי הוא כותב מהלב. אני מבטיח לך שלו היה כותב כאן פרופסור מג'וליארד, הוא היה מרחיק את הקוראים מעליו. מבחינתי, השזירה של הסיפורים מאחורי הקלעים מוסיפה צבע ועומק למוזיקה עצמה. האם אתה יכול לדמיין אוכל בלי שובל של ריח שנסרח אחריו מהמטבח לצלחת? אני לא. אל תשכח שהכותרת היא ג'אז למתחילים, והכותב בהחלט מספק את הסחורה. הרי ממילא אי-אפשר להסביר מהו בי-בופ או הארד-בופ, נכון? צריך לשמוע. אז תהיה יותר קליל ויותר סלחן, ובמילים אחרות, יותר ''קוּל''. הגב לתגובה זו          אולי במקום זה תמליץ על דיסקים?         קלקל,  י-ם,    10/05/05 00:49 עצם היוזמה היא אחלה, אני שמח להכיר ג'ז יותר טוב. אם אתה כזה תותח תמליץ על דיסקים. להתבכיין גם אני יודע, בלי להכיר ג'אז יותר מדי. הגב לתגובה זו              לא תותח ולא בטיח             גלעד107,    10/05/05 12:18 ואני באמת גם לא כותב ביקורת מוסיקה בעיתון. אז בלי מילות תואר רבות, הנה כמה שמות (בנאליים למדיי, למען האמת) שכמעט כל דבר שהם עשו הוא נפלא (בעיניי): הפסנתרנים ביל אוונס ות'לוניוס מונק, הסקסופוניסטים קאנונבול אדרלי, אריק דולפי (אותו לא הייתי ממליץ למתחילים), ג'ון קולטריין, הגיטריסט ג'ים הול, הבסיסט (והפסנתרן לעת מצוא) צ'רלי מינגוס, החצוצרנים מיילסז דייויס ורוי הארגרוב. גם אורי קיין (שנוגע גם במוסיקה קלאסית וכלייזמר) מעניין מאד, ויש לי חולשה לג'ז שנוגע בבוסה-נובה (כגון ז'ובים וגץ) למרות שזו ללא ספק מוסיקה פחות יומרנית מרוב הג'אזיסטים שהוזכרו לעיל. הגב לתגובה זו