ידוע בוודאות שהיו תלונות על אייל בן-ארי הן לדיקנאט והן לראש הפקולטה ודבר לא נעשה בעניין. זה מספר שנים שהפרשה מתגלגלת ורק כשהיא יוצאת לתקשורת נזכרים להגיב עליה ולכונן תקנון אתי. היו בנות שנמנעו מלהמשיך לתואר מתקדם בגללו וכך ההפסד הוא כולו שלנו. מקרים כמו של יו"ר האגודה, חוסר השקיפות והסחבת בעניין זה מצטרפים אף הם לתחושות קשות של אין אונים. אני חלילה לא שופטת, רק מציינת שיש סחבת מגוחכת, הגורמת לזילות ולתחושות זלזול מצד המערכת. קיים פחד מהתמודדות עם הנושא והגעה להכרעה או בדיקה מעמיקה. המייל שנשלח אלינו אינו מרגיע או מעודד היות ואנו מודעים היטב לעובדות בשטח.הטיפול אינו מהיר כלל וכלל ובהחלט מתפשר.חבל שדווקא באקדמיה אנו נתקלים בכזה טאטוא ואטימות.

העיקר שאנחנו ממשיכים לבלוע את הלוקש של ה"צמיחה" כשכולנו יודעים שזה חרטא.
פה זה מזמן כבר לא דמוקרטיה. חבורת המופלצים חסרי התרבות וחסרי הראייה החברתית והמציאותית שנקראים "נערי האוצר" משל היו להקת בנים, למרבה הטירוף, הם אלה ששולטים באופן כמעט מוחלט על ההווה והעתיד שלנו. הבחירות חסרות משמעות, כי המאפיונרים של המפלגות סוגרים ביניהם את הדילים בלי קשר לטובת הציבור, אלא מתוך מחלת הנפש של לשמור על הכסא, ולכן על ה"משחקים" הקואליציונים. אין פה שר אחד או ח"כ שהוא באמת איש ציבור, ואם היה אחד הוא היה טורח להקדיש את כל זמנו לעובדה שהכל פה מכור מראש לחבורת חדלי האישים האופורטוניסטית הזאת וכולנו היינו בוחרים בו.
בחוק ההסדרים "נערי האוצר" עושים בכל המדינה כבשלהם ומנצלים את חוסר הערכים המוחלט שיש מאחורי משחק הכסאות הקואליציוני. ערך היוהרה והחוצפה הוא הערך היחידי של כל אותם נבחרים ושל אוסף פקידי האוצר, שלא הייתה אמורה להיות להם שום סמכות חקיקתית אלא ביצועית בלבד.
ה"צמיחה" צומחת רק לכיוון הקיבות והעיצוב של מגדלי היוקרה והצמרת הצהלי"ת שגם היא מסואבת ולא בעלת אינטיליגנציה מפותחת, כמו שלמדנו במלחמה האחרונה. הם כבר עובדים על המלחמות הבאות, כשי שלא יהיה לנו זמן לעשות עליהם ביקורת, כי נמשיך להיות עסוקים בהישרדות יומיומית.
אנחנו חייבים:
לא לבחור בהם בכלל, לא לתת להם להרגיש בנוח בשום אירוע ציבורי, לא להתייחס אליהם ברצינות, כיוון שהם לא ראויים לה. מה שראוי להתייחס אליו ברצינות הוא ההווה והעתיד שלנו והחיים הממשיים ולא האגו המנופח והמטומטם של חברות מאפיונרים הון-שלטון שמשום מה מחזיקה את המפתחות.

ברגע שנתמיד ביחס שבאמת ראוי להם, אז נתחיל להרגיש שוב את הכבוד העצמי שלנו ואולי יהיה פתאום אומץ לכל האנשים הטובים לגרש והעיף בבושת הפנים הראוייה את ה"מנהיגים" - בין אם מליונרים ובין אם עסקנים, (ובד"כ הם גם וגם.) הם לא הנושא ולא "סלע קיומינו". הם, כידוע לנו היטב, לא יעשו שום דבר טוב. כל עיתונאי שאומר "עכשיו יש לך ציפי, או אהוד- את ההזדמנות לעשות משהו"- פשוט נמצא בהכחשה עמוקה לגבי מי האנשים האלו ומה האיכות המוסרית והתרבותית שלהם, שלא לאמר השכלית.

רק דלגיטימציה עקבית של חבורת המאפיונרים הגדולה הזאת על ידי הציבור תעלה סוף סוף את נבחרי הציבור האמיתיים, שיהיה להם האומץ להתחיל לדבר ויראו שיש עם מי לעבוד, ותעיף את חבורת הזבל הזאת שמחסלת לנו את החיים.

חייבים להתחיל להתנהג בהתאם ולא להתבייש. מנסיון- זה רק משחרר.
לצעוק להם בוזזזזזזזזזזזזזז !!!!
בכל מקום בו הם נמצאים, בפניהם ושלא בפניהם. להגיד את האמת.

שהמרצים יתחילו גם עם הסטודנטיות המכוערות, ולא רק עם היפות, ואז אף אחת לא תתלונן...
כל הפרשה הזו היא פשוט מחאתן של המכוערות על זה שאף אחד ךא "מטריד" גם אותן...
לא צריך להיות פרופ' לסוציולוגיה בשביל להבין את זה... אבל בטרוריזם של הפוליטיקלי-קורקט הפמיניסטי אף אחד לא יעז להגיד את זה, כמו שאתם במעריב הרי לא תעיזו לפרסם את התגובה הזו...

מההיכרות שלי עם מוסד הדיקאנט באוניברסיטה ועם הצורך הבלתי מתפשר של מוסדות האוניברסיטה לגבות כל מרצה וכל מנחה, אין לי ספק בליבי שהדיקאנט קיבלו תלונות על יחסים לא תקינים בין הסטודנטיות לבן ארי והם לא עשו דבר בנידון, חוץ מאולי לשאול אותו כל כך ולקבל הכחשה. כך בטח סגרו את התיק וכך יעשו גם להבא.

לא למדו פה כלום

רק בשבוע שעבר פרסמן את פסק הדין של וועדת הערר לענייני משמעת, שפסלה על רקע פורמליסטי מפוקפק וחרגה מסמכותה בערר, את הדיון בהטרדה מינית שבצע לכאורה יו"ר האגודה בסטודנטית מהפקולטה

רק בעקבות לחץ אדיר ומחאות הם ניאותו לפרסם את הפרוטוקול של פסק הדין והדיונים, לאחר שהסתירו אפילו מהמתלוננת במשך חודשים את הפרוטוקולים
מצאנו לפחות 4 נשים שלכאורה גם אותן הטריד היו"ר, שבכלל לא נבחר מראש לאגודה, ושהורשע בהעתקה בוועדת משמעת (שימו לב כמה אנחנו האזרחים בישראל מטומטמים, גם צחי הנגבי היה יו"ר האגודה לפני שנים רבות, וגם אז היו מחאות על אי סדרים שלו. תראו לאן זה תפח כעת...), אך הן חוששות להעיד. הן חששו עוד לפני החלטת וועדת המשמעת. מה נראה לכם שיקרה כעת?
אנחנו צריכים לעשות מעשה ולהפגין, אבל בתקופת המבחנים למי יש כוח, וגם אני מכה פה על חטא. אלו מנהיגינו... הטעות כולה שלנו