יהודית ילין
בתיה פלנט
הסופר יעקב חורגין
רחבי
המורה למוזיקה עליזה
שושנה אלוני
שרה עזרוני גרנו באותו בית ובאותו חדר מדרגות
יוסף המורה להתעמלות שמשך באוזניים
המורה לאנגלית שרה מרח' נצח ישראל
והסגן אסף שעבר לנהל את בה"ס דובנוב
אריה גליק.
בברכה לכולם רן

בשנים 1954 ו1955 לימדתי בב''ס הכרמל. כיוון שהייתי מורה מתחילה , לגיל הרך, היה ברור שגורלי נחרץ ללמד אחה''צ. כיתות א', ב' כונסו אז בחצר ניפרדת קטנה שגבלה בכביש הראשי בחזית הצפונית של ביה''ס. מודל זה של הפרדה, בין הקטנים לגדולים,החל אז להתפשט בעיר כולה. שנה לאחר מכן ''זכיתי'' להיכנס למבנה הגדול ולעבוד בצוות אחד עם דרורה ונעמי האן אבל אז, באמצע השנה הועברתי לב''יס דובנוב שאך זה ניפתח!! השלמתי בו קריירה עשירה של הוראה. הרגשתי על בשרי כיצד ה''סלבס'' של אז היו המורים..שונה עד כאב מהיום.

- אלזה הופשטטר, תזונה
- ספקטור, מלאכה
- שרה קשתן
- חנה סמואל
- עמליה פלדמן, טבע
- שרה קושניר, אנגלית
- אליס עזרא, צרפתית
- חווה ציטרון, מתימטיקה + ס. מנהל
- חנה לב
- איילה ?
- לאה אקסר, אחות
- מרגלית עקביא, התעמלות
- הכט הג'ינג'ית, מורה למלאכה בנייר (קרטונאז'), עם מספר על היד.

ושכחתי איך קראו למורה לריתמיקה הצעירה והחמודה, שעברנו שיעורים נהדרים אצלה בחדר המוזיקה בקומה ב' בבניין ספרא. היא מן הסתם היום בשנות השבעים שלה...

ברטרוספקטיבה על בתי הספר של הילדים והנכדים הרמה הממוצעת של המורים בכרמל הייתה גבוהה יותר. משום מה נראה לי שהם גם היו מבוגרים יותר.

כל הספורים נכונים.רק מדוע המאמר מתרכז בתלמידים ולא במורים? הם היוו דור אחר מזה של היום. בעלי הדרת כבוד ובעלי תחושת שליחות וכבוד למקצועם.הם שנטעו בנו את החלק היחסי שקיים בנו עד היום ואנו מעבירים אותו גם בתת-מודע - לילדינו ולנכדינו.
להם מגיעה התהילה וחבל שלא כל כך נתתם דעתכם לכך.
אני גאה היות אחד מהתלמידים אינני בטוח שביה''ס גאה בי כל-כך כי הקיר ליד חדרו של מר בן-יוסף, היה המוכר לי ביותר מבין כתלי ביה''ס. תודה לכםושנה טובה.

המנהל הטרוריסט שהפיל את חיתיתו על התלמידים היה מיכאל (ולא משה) בן יוסף.

היתה שוש מרחבי, לא רחביה :)

עם האקורדיון והחיוך הענק. מקווה שגם היא תבוא היום

מתוכן הדברים עולה שזה בדיוק לא היה בית ספר לאצולה, אלא להפך, בית ספר שוויוני לחיים.