כשהייתי ילדה ראיתי את התמונה לראשונה (כמו גם תמונת הילד שמרים ידים) מאז ועד היום ועד בכלל ברור לי שחיי הם המשך לחייהם שנגדעו. יש בי תחושת מחויבות עמוקה לקדש את זכרם בכל מה שאעשה אי פעם בחיי.
זו גם הנקמה שלי בפרצופים החלולים שגיחכו לפני שירו.

האחים והאחיות שלי חיים שבעים שנה אחרי בליבי, לבניי ולבנותיי קראתי ועוד אקרא בשמותיהם.

חשוב לשמר את התמונות כעדות לנצח.

תזכורת לימים חשוכים ומדכאים.

אובדן והרס וצילומים מזעזעים שמרטיטים את הלב.יפה שהצגתם אותם במכללה.

כל הכבוד למרכז האקדמי כרמל שהציג תערוכה של אדם שהפך לאגדה.מי יתן ופרידמן יזכה לאריכות ימים ובריאות טובה.

הוא בכלל פרסם שאייכמן בכווית, בזמן שהוא היה בארגנטינה. אנשי המוסד חששו שהפרסום יפגע במבצע תפיסתו של אייכמן שההכנות לו היו כבר בעיצומן.

אפשר לקרוא על כך בספר של איסר הראל, ראש המוסד (והממונה על שירותי הביטחון) שפיקד אישית על המבצע, בספר שלו ''הבית ברחוב גריבלדי''.

שמחא למשל על ''התחרדות רמת אביב''
או שכותב בטוקבקים על ''דתיים שלא עובדים''