כל המורשעים יחד קבלו פחות מ-10 שנים בכלא. אפילו אם נקבל את הטענה שאף אחד מהם לא התכוון להרוג, הרי שהם גרמו למוות ברשלנות מסוגים שונים. עונש על גרם מוות ברשלנות הוא 3 שנות מאסר. 3 שנים כפול 23 הרוגים הם 69 שנים. סיכום כל העונשים יחד אינו מגיע אפילו לרבע מהעונש שניתן היה להטיל. וזה עוד לפני שיקבלו חופשות וביקורי משפחות וקיצורי ענישה מטעמים שונים וכל מיני מחלות. ותמיד יש אפשרות שהנשיא יחון אותם מיבות כאלו ואחרות.
אבל המתים נרקבים בכלא. אין להם ניכוי שליש. אין להם חופשות ואין להם ביקורי משפחות והתיחדות. למשפחות יש קבר אבן וגופות נרקבות באדמה.
השופט אפילו אינו יכול להחליט שלא יקבלו מבקרים או שלא יקצרו להם את העונש בשליש. למרות שהוא יודע זאת היטב.
למשפחות ההרוגים מגיעה נקמה.
ההליך הפלילי בא להחליף את נקמת הדם הפרטית או את גאולת הדם שמותר לפי דין תורה. העונשים האל אינם משיביעים את הרצון לנקמה.
איפה הנקמה הציבורית?
איפה הנקמה הפרטית?
התוצאה מבזה את ההרוגים.
מי שהרג את בנו של השופט חשין, אדם אחד שהרג אדם אחר בטעות, עשו לקבל עונש חמור יותר מסך כל העונשים של הורגי 23 אנשים.
נקמה!