נהנית מאוד מהטור שלך.
את יודעת לשים את האצבע בדיוק על הנקודות הנכונות, הכואבות.

ורובנו לא מתורגלים
יש גם בדיחות שאומרות שקשה לגבר לתחזק גם את הראש וגם את החלק התחתון , כי הדם מרוכז רק באחד מהם בו זמנית
אולי זה נכון לכל המינים

אם אכן מדובר בוידוי מהלב- הגיעה השעה להתבגר ולא להיות מרוכזת בעצמך כל כך ולחפש איך אחרים צריכים לשרת אותך ואיך הם לא מספיק טובים בעבור הצרכים שלך (הרגשיים/ הפסיכולוגיסטיים וכו').

יש אפשרות שלאותו ידיד מיתולוגי היה בעצם חלום לא מובע לשדרג את היחסים, אבל בגלל הפרש השנים (וגם המצב המשפחתי שלו) החלום נשאר בפריזר. אבל כשמישהו אחר בן גילו הצליח לממש את החלום שלו עצמו? זה היה מכה קשה ללב (וגם לאגו).

אז אל תכעסי עליו. זו לא אשמתו. הוא פשוט קיבל מכה שהוא לא היה מסוגל להכיל.

נועה יקירתי, גילי כגיל הגברים שאת רוצה וכשהייתי בגילך הייתי שם, בדבר האמיתי הזה שאת כותבת עליו, העניין הזה של לאבד חברים, הרצון לשתף מול התקלות בקיר, המשיכה לבוגר שנותן מרחב לו כל כך את משתוקקת.
אוהבת את הכתיבה שלך
ולפי המעט שאני יודעת- אהבתך מופלאה

אך בעיני, לאדם ללא חברים שתולה את כל חייו החברתיים והרומנטים בבן הזוג- בעיני זה מצב לא תקין.
אני מדברת מניסיון, יש לי כמה חברות כאלה שאין להן אדם מלבד הבן זוג ואולי חברה טובה אחת.
תמיד תיהיה נפילה...מה גם, שבעיני לבנזוג תיהיה בסופו של דבר בעיה עם זה.

אהבתי מאד את הכתבה ....