רצים למיליון על גב האטון
נודע בעיר כי בני וקנין מתעתד להשתתף בתוכנית הריאלטי 'לרוץ למיליון' יחד עם חברו חיים (פאפו) אטון, בעליה של תחנת מוניות. אטון אשר נרשם לתוכנית יחד עם חבר שמועמדותו נפסלה, חיפש לו שותף תחת השותף הפסול. משנודע הדבר לראש עיירתנו, הציע מיד את מועמדותו תוך שהוא נוזף בחברו על שהתכוון להשאירו באשקלון בעוד הוא (פאפו) יחצה נהרות, הרים וגאיות, מדינות ויבשות וישאירו להתייבש מול פרצופינו המכורכמים תושבי עירו כפויי הטובה, נשמות זקנות ונרגנות הקלים כל כך להימאס.
עלו על מוניתו של אטון, הפעילו את המונה(כן/לא?!) ונסעו לאולפנים, שם התקבלו בהתרגשות, נבחנו ואם לא תהיינה בעיות מיוחדות, צפוי ראש העיר שלנו יחד עם בעליה של תחנת המוניות לרוץ למיליון ומול עינינו הכלות, יגרוף לעצמו בסוף המסע, גם את הר המרשרשים הנכסף.
מיד קמו המרטנים בעירנו הזקנה והנידחת, מוחים ומקטרים מרה, מזכירים לבני כי כמעט אין הוא נראה בעיירה, מעביר את ימיו רחוק ככל האפשר מרוחם הנכאה והמבאסת.
למעט אבא שלי, כמעט איני פוגש באשקלון נשמות צעירות. מרגיש שרוב רובנו איננו אלא חבורה של קוטרים שלא יודעים לפרגן לשום דבר. גם האנשים הצעירים הם צעירים לכאורה ולמעשה נשמות זקנות. קרתנים, ארכאים, פוריטנים נבערים, חסרי דמיון, דלי מעוף, נטולי שמחת חיים אמיתית.
המהלך הזה של וקנין הפתיע אותי בענק (אני חולה על הפתעות). מאותו הרגע שנודע לי דבר המסע, נגנבתי! פתאום ראיתי בו בראש העיירה נשמה צעירה תאבת חיים ואקשן שכדי לא להשתגע מאתנו הוא חייב לברוח מפה למקומות רחוקים. לנשום אוויר אחר, לקחת עמוק לריאות כדי שיהייה לו די לצלילה אל תוך הבאסה המזומנת לו לכשיחזור. חודש חודשיים והופ, שוב יצא בחוץ כדי לנשום. ככה הוא שורד אותנו!
אני מצפה בכיליון עיניים לצפות בתוכנית. לקנטר ולסנוט, לנער, לבאר, להקניט, לפרגן וגם לראות סוף סוף בעיניים בסוף המסע, כסף של ממש אותו הבטיח בני להשקיע פה אצלנו.
אני ממליץ לך בני, להעביר את הכסף למפעלותיו של שרלי אופלגר, האיש החד פעמי, המועמד לקבל את פרס ישראל על מפעל חיים, כספתח לתיקון אותו עליך לעשות בעניינו של האיש הטוב הזה ובעניינים נוספים.
מייק פלג/ אשקלון