אני אמא וגם מורה. כשאני הייתי תלמידה, הייתה בבית הספר שלי אחות, ששהתה שם עד סיום שעות הלימודים. היא הייתה מיומנת וידעה לתת לילדים את הטיפול המתאים. היא גם ידעה לבצע החיאה ראשונית. בעקבות הפרטה והחלטה לחסוך על גב ילדינו, כיום אין שירות אחיות בבית הספר ולכן אין מי שיטפל בתלמידים הזקוקים לעזרה. צוות המורים הוא זה שנאלץ לטפל או לקרוא למד''א. אנו חסרי הכשרה רפואית ובדיוק כמו שאומרת סיגל ציוני, הדבר עלול לגרום לאיבוד זמן יקר במקרה של פגיעה קשה, לפגיעה בלתי הפיכה בתלמידים ואף, חס וחלילה למוות.
הגיע הזמן שוועד ההורים המרכזי יפתח במאבק בנושא. אנחנו, המורים וההורים, נשמח להצטרף.