יש להזכיר את קולנוע רבירה לי האמפי.

חבל שהתדמית של בת ים רק בשנים האחרונות החלה להשתפר ויש במה להתגאות..
הצחיק אותי מאוד סיטואציה דומה שגם אני עברתי, כששרתי במחנה גלילות עם כל ילדי השמנת של רמת השרון והרצליה שתמיד היו חייבים לציין שאני לא נראית בת ימית וניסיתי תמיד לעשות יחסי ציבור טובים לעיר...

היינו הולכים לראות סרט בקולנוע בת ים ואחר כך אוכלים פלאפל אצל שרעבי או שיפוד בפיתה אצל הסי פלאס, לפעמים אוכלים בוריקה וחוזרים הביתה. איפה בתים של פעם? היה כיף לגדול בעיר הזאת.

קולנוע אורן היה הראשון, ובמשך שנים היחידי. אז הצטרף קולנוע ריביירה שעמד ליד מלון לידו בשדרות העצמאות.

אני זוכר את הסרט הראשון שלי בקולנוע העצמאות, והסרטים בערבית ובהודית בקולנוע סביון. הרבה חוויות קסומות. כואב לראות את מצבם של המקומות האהובים האלה כיום, וחבל שאין יותר מקומות כאלה בישראל. הכותרת של הכתבה מדוייקת - הילדים שלי היום צריכים לנסוע לסינמה סיטי, לחפש חנייה, לעבור דרך קניון, ולשלם הון כדי לצפות בסרט.

כמה עצוב, כמה משמח, כמה מרגש. הזכרת לי את פעם, תודה.

אך בת ים ובתי הקולנוע שלה הם מחוז נעורי. נעים להיזכר.

להוסיךף לכתבה הנ''ל

הו עוד שני בתח קולנוע-קולנוע אורנים בבלפור וקולנוע רמת יוסף שהיום הוא היכל התרבות שך העיר.

הלוואי שהייתי יכול לחזור לגור שם . לחזור לילדות המאושרת שלי.

לא היה ולא יהיה כמו בת ים.