אומנם בירושלים אין את סגנון החיים ההאורבני-אירופאי כיביכול שבתל אביב כל כך גאים בו, אבל הולכת לישון? לא, ממש לא. אומנם ההיצע שלנו יותר קטן, אבל משובך-משובך.
איזה תל אביבי יודע מה ההרגשה ללכת לאכול חומוס אמיתי, לשתות קפה שחור ולעשן נרגילה בשלוש וחצי לפנות בוקר? והבדל הנסיעה בין ירושלים לאבו ותל אביב לאבו גוש, זה הבדל של עוד עשר דקות מסכנות. איזה תל אביבי יודע מה זה להיות חלק מסצנה ועדיין לההרגיש רק בבית, שלא משנה מה ההעדפה שלך, לאיזה מועדון אתה יוצא או לאיזה בר אתה יוצא, תמיד תכיר מישהו. תל אביב לוקה בחסר, איפה שירושלים מפצה, אנחנו אומנם עם בעיה לא קטנה עם החרדים, אבל אנחנו יודעים טוב טוב איך לאכוף אותה. המחשבה הזאת, שתל אביב פשוט עדיפה על הכל, טוב... זאת טעות, זה פשוט גוש אנשים עצלנים שלא יודעים מה זה ללכת לחפש, אז נכון בירושלים אין בכל סנטימטר מועדון ובר, והכל מרוכז אצלנו פחות או יותר באותו האזור, אבל יש לה הרבה יותר להציע מלבד חיי לילה (שבתל אביב פשוט הפכו לדוחים).