מר ענר שלו מביע את עולמו הפנימי הדל. אבחנותיו הפוליטיות מגוחכות:

''בינאום ירושלים'' כמשאלת לב. מדוע? על סמך איזו הסטוריה? על סמך אילו תקדימים הסטוריים מוצלחים?

''אני אוהב את קשת התרבויות בי-ם'' ומנגד ''יש בעיה ברחביה: יותר מדי דתיים'' (!?) (בעצם אין כאן סתירה; אלא אקסיומה שמאלנית: ערבים זה פלוס. יהודים-דתיים זה מינוס.)

ולשיא הגיחוך: ''אני מאוכזב מברקת: הוא הבטיח להיות אנטי-דתי והוא אנטי-ערבי''.

בנאלי. בנאלי מדי.


ולגבי הקשר בין אסתטיקה למתמטיקה, הרי שאין טעם להוסיף על הבנאליה.

מדוע אנו אמורים להאמין שאנשים שבונים לעצמם הנחות ומסקנות, בשאיפת השלמה של צורה ותוכן, מסוגלים להאיר לנו בתובנותיהם על 'המצב'?
הרי פעמים רבות אין הם מסוגלים להכיל תהליך שאינו נשלט בכליהם; ולראיה- המרואיין נשמע מוטרד ומעוניין יותר בנטרול זהותה היהודית של ירושלים, מאשר בשאלות מתמטיות.

נו..לא שם כתבו שירים יפים..כמו בשביל הנה נעלמת עדת התימנים.

כתם שלא יימחה..

למה שלא תראיין את סבך מר אהרון שידלובסקי על העוול הנורא?

או שמא העוול שייך רק לפליטים המסכנים מהשטחים הכבושים?

הכל קרה במציאות ובכל זאת עולה על כל דמיון.
אני לא יכול לכתוב ספורים אז אולי אספר לך ואתה תכתוב.
איך עושים את זה בכלל??????????