לפי קריטריוני הקבלה של ביה"ס לשנה"ל תשס"ה רק אחרי שכל תלמידי הגן, שע"י ביה"ס (לגן יש שם אחר וסימול אחר במשרד החינוך) ישובצו לכיתות א', ורק אחרי שישובצו לביה"ס כל האחים שמישהו מאחיהם/אחיותיהם לומד בביה"ס, ואחרי שישובצו 10% תושבי שכונות חלשות, יוגרלו שלושת המקומות שיוותרו בין שאר הנרשמים. אין שום סיבה להעניק "פטור" מהגרלה ו"שריון" אוטומטי (התקף כמובן מכיתה א' עד כיתה ט' - 9 שנות לימוד) לתלמידי הגן, שכאמור יש לו סמל נפרד ושם נפרד במשרד החינוך, מה גם שכלל לא ניתן היה להתקבל לגן. לדברי ביה"ס - אפשר היה (בשנה שעברה) להרשם לגן רק לתושבי הדר או למשפחות ממוצא אתיופי. עיון בשמות ההורים, שילדיהם לומדים בביה"ס, מצביע על כך כי ביניהם נמצאים פקידים בכירים בעיריית חיפה, שאינם מתגוררים בהדר ואינם נמנים על העדה האתיופית. אין שום סיבה להחיל קריטריון של איחוד אחים בביה"ס, מה גם שועדה של עיריית חיפה פסלה ב- 2004 קריטריון זה. נניח שיש משפחה, שיש לה שישה ילדים וילד אחד "הצליח" להתקבל לביה"ס. עקב כך, "משוריינים" לכל שאר חמשת הילדים האחרים מקומות בביה"ס.
על משרד החינוך ועיריית חיפה לפסול את הקריטריונים הללו.

ותנו לכל מי שרוצה להנות מהחינוך הזה אפשרות להתקבל.

הצפיפות שם - זוועה.

לומדים במקלט.

אין מקום לסיכה.

אני לא שייך לעשירון עליון כלשהו.ואני שמח בחלקי שנפלה לי הזכות הגדולה שילדי למד בבית הספר הפתוח -שם למד אחריות מה היא התחשבות בזולת, התבוננות ןסקרנות ויכולות למידה.שם קיבל אהבה וחום והבנה
מאחורי כל אלו עומדת המנהלת יישר כוחך והלואי שתמשיכי כך עוד שנים רבות

בית הספר הפתוח היווה אלטרנטיבה נפ]לאה בעבר למי שרצו חינוך אחר לילדיהם. אריאלה בהלול דימנט (היא לא פולניה) היתה בזמנו הצלה עבור בית הספר שעמד בסכנת סגירה.
במשך השנים קרו דברים שהעידו כי אריאלה איבדה את הקשר לתפקידה והשליחות האותנטית שלה. יש שם העדפה של חמודים וחמודות, עייפות מהתמודדות עם תופעות אנושיות של ילדים וניתובם לקונצנזוס שמחליק היטב בגרון של הצוות, בחירה תמוהה של אנשי הצוות וההוראה כולל דמויות בלתי חינוכיות בעליל שמהלכות אימים על הילדים אבל גיבוי מלא שלהן למרות תלונות של הורים וילדים. יש דחיקה מכוונת החוצה של ילדים שלא עוברים טוב למנהלת בגרון ולא מתאימים לה בתסריט הנחמד שהיא רוצה לחיות בו. יש תחושה קשה כי יש העדפה של אוכלוסיה מסויימת של הורים בעלי קשרים ומעמד שמתאימים לנטוורקינג של המנהלת וביחד עימם יש ילדים שצובעים את המקום כמתאים לפסיפס האנושי הפלורליסטי שרוצים לאות בבית הספר. אולם אין עוררין על כך כי יש תחושה שאם האבא/אמא עו''ד, רו''ח בעלי עמדה ציבורית בכירה, פונקציונר בכיר בעירייה, אנשי תקשורת ועוד, הרי שיש התכנות גדולה שהם וילדיהם יהפכו יקיריה של המנהלת.

בית הספר הפתוח בניהולה של מנהלת בית הספר הוא מקום שיש בו הרבה אהבה ותמיכה לכל ילד על אחרותו ויחודו.
בני התקבלת לשם למרות שאני חד הורית ובמצב כלכלי קשה. הוא זכה שם לחינוך, תמיכה והעצמה ויצא משם חזק יותר.

תןדה, ממרחק של שנים, למורי בית הספר ולמנהלת.

הקריטריונים לקבלה מאד תמוהים, ובזמנו הסתכמו במפגש חסר תוחלת שבו לא היה ברור בכלל מה הם בודקים. היו כאלה שהתקבלו ואחרים שלא, ועד היום אני לא מבינה מה היו הסיבות. אחרי 6 שנים במוסד הזה אני חייבת לומר לך שמישהו עשה איתך חסד. המנהלת הזו צריכה לפנות את הדרך לראש צעיר ורענן, כי היא התעייפה

המתלוננת היתה צריכה לומר שמשפחתה עלתה מפולין והכל היה מסתדר.

מניפולטיבית ופוליטיקאית....... מזמן שכחה מאיפה היא באה, ממקום זנוח בהדר, בית ספר שאף אחד לא ביקש אותו, הגיעה לנווה שאנן והפכה את הבית ספר למוסד של אחים ואחיות. חוצפה של אשה
בשם החינוך ה''מתקדם'' משקרת במצח נחושה !!!

אני גרה ברח' ברל בנו''ש בסמיכות לבית הספר ובשעות הבוקר והצהרים נתקלת בפקקים הנוצרים מהורים המביאים את הילדים לבית הספר. ממראה עיניים של מכוניות ההורים ניתן ללמוד שרוב הרכבים הינם מיושנים למדי ורק מיעוט כלי הרכב מעיד על יכולות כלכליות גבוהות

אמא יקרה,
עשירים? אנחנו רחוקים שנות אור מהמילה הזאת.
אפילו לא מעמד בנוני.
מכירים מישהו? - הצחקת אותי, היינו חדשים בחיפה.
אבל אם העיריה רוצה לעזור לך ולעוד הורים שילדיהם רוצים להתקבל לפתוח - שתדאג להעביר את מיקום בית הספר.

אני שמח לקרוא שעיריית חיפה השכילה להקים בית ספר ציבורי פתוח.פרטיים מהסוג הזה יש הרבה. ציבוריים מעט. ואם בית הספר הזה כל כך מצליח, אולי תקים העירייה עוד כמה וכמה מהסוג הזה ובכך תאפשר לכל מי שרוצה ללמוד ולהתקבל אליו.גם תביא כבוד לעיר בדמות בתי ספר מצוינים ושונים וגם תאפשר לכל משפחה שתחפוץ בכך להירשם לבית ספר כזה.

כאמא לילדים בבית הספר הפתוח, אני בטוחה שהכתבה הזו משוללת כל יסוד.
כשבעלי ואני עברנו לחיפה, לא הכרנו אף אחד בעיר, והיינו שנינו מובטלים לאחר שעזבנו עבודה בעיר אחרת. שמענו על בית הספר ורשמנו את שני הילדים. הבת התקבלה לגן, והבן לא התקבל לכיתה ד' כי לא היה מקום. כשהגיע לכיתה ז' רשמנו אותו לחטיבה והתקבלנו.
לאחר מספר שנים של הכרות אני יכולה להגיד בודאות שהרוב המוחלט של התלמידים בכיתה של בתי אינם בני עשירים. מעמד ביניים במקרה הטוב. אף אחד לא שאל אותי במה אני עובדת ומהי השכלתי כראיון קבלה. הכתבה הזו מבוססת כולה על דעה של אמא אחת שנעלבה על אי קבלת בנה. זו אינה כתבה אובייקטיבית ואינה משקפת דבר.