חיים משותפים וסובלנות דתית-חילונית הם פיקציה שאין לה מקום בתרבות הישראלית. רוב החילוניים לא מבינים את מרכיבי תרבותם החילונית ואת עומק שורשיה עד לאבות המייסדים שהקימו את עם ישראל כעם חופשי הראשון בהיסטוריה האנושית. מבחינה זו הם מהווים כלי ריק מדתיות ולא כלי מלא בתוכן ומשמעות. תפיסת החילוניות כהעדר דת, היא המאפיינת את רוב החילונים בארץ. שילוחם לחיים משותפים עם דתיים, חושף אותם לשטיפת מוח דתית הן מושגית והן תוכנית, כשהם חסרי אונים וערומי מורשת ותרבות. כל חילוני שמבקש לשמור את נפשו ונפש ילדיו חייב להתרחק מכל מיני הכלאות מלאכותיות מהסוג הזה, שאינן אלא כסות ואחיזת עיניים להמשך כפייה דתית במסווה של סובלנות.
כדי שאפשרות אמיתית של חיים דתיים-חילוניים יוכלו להתקיים באופן ממשי, נחוצה קודם כל פעולת חינוך אדירת ממדים הן בהיקפה והן בתכניה, שתעמיד את החילוניות על יסודות ההשקפה החילונית המעוגנת בתנ''ך ובמורשת ישראל ההיסטורית. מאות שנים של דיכוי, נידוי וניפוי תפיסות חילוניות מהתרבות היהודית, הביאו לכך שאפילו כיום, יהודים שבאורח חייהם הם חילונים אמיתיים וגאים, הנה בהשקפת עולמם הם עדיין דתיים לגמרי.