אהלן יקיריי ריגשתם אותי עד דמעות ....אני כל כך שמחה גאה ומעריכה את הדרך שלך בן שטריתוגם שלך הילת כמה יכולה אמירה אחת במקום לשנות חיים לטוב ולרע...ובמקרה שלך לטוב...בן שטרית לך היו האוזניים הקשובות והלב הפתוחלקלוט את הנאמר ולמנף אותו לטובתך.....והסיום המרגש...רק מוכיח לי להמשיך בעשייה שלי עם ילדיםבסיכון....בן שטרית גם לי הייתה ילדות לא קלה והבחירה בסופו של יום להיות עובדת סוציאלית להקים את עמותת ילדים מחייכים ולפעול בה בהתנדבות היא תולדה של אנשים טובים שליווני במהלך הדרך ..ואמירה אחת לא מש מוצלחת של מנהלת המטבח בפנימייה בה למדתי שכעסה עליי על משהו זניח אי תיפקוד בתורנות מטבח שהוציא ממנה את ה''פנינה הלשונית''..''מה את רוצה להיות דור שני של סעד''..אז תודה לאל היום אני עוס המטפלת בשמחה ובגאווה ובהתנדבות בילדי רווחה........שבת שלום...אם תרצו ניתן לראות אודותינו ביוטיוב תחת השם ילדים מחייכים....כל הכבוד לכם המשיכו בעשייה המבורכת שלכם...צביה

איזה איש מיוחד. הוא נותן לנו דוגמא לכוחו של האדם בעשיית שינויים.

אני מורה ומחנכת כבר שמונה עשרה שנים. כפי שכולם מבינים המקצוע הזה מפגיש אותי עם מגוון של ילדים. אני מאלו המאמינות בכל אדם. ואוהבות כל אדם באשר הוא.
התחושה המלווה אותי בכל שנותיי היא שליחות והצלת נפשות.האמנתי תמיד שניתן לרומם כל נפש, לתת תקווה. כשאני קוראת את הכתבה הזו אני גאה על המקצוע שבחרתי ויודעת ששווה להמשיך בדרכי. אני בטוחה שהמנהל בן שטרית יעשה עבודת קודש, והלוואי ויקראו ילדים רבים אודותיו.כן ירבו מצילי נפשות בקרב עמנו ותינתן לכל ילד בישראל הזדמנות שווה.

גאה בך!!!!
וזה כלום לעומת מה שאתה באמת עשית...

סיפור מדהים מרגש עד דמעות.אני מכיר את הנפשות הפועלות ובעיקר בסיפורים את מיכאל.
מתוקף היותי יו''ר סיירת ההורים של מודיעין אני ניתקל בלילות בכל הפארקים בעיר בתלמידי בית ספר ברנקו וייס ומה שאני שומע מהם זה רק תשבוחות וכמה כייף להם להיות בבית הספר.
אז כל הכבוד על הדרך המופלאה ששניכם עשיתם ותמשיכו לגדל דורות של תלמידים לתפארת.
אני גאה לגור בעיר שיש בה כאלה אנשים נפלאים.

צהל משתנה.. היום זה צבא של כסף.. בני חייל בגבעתי נפצע בשרות הצבאי.. עבר ניתוח. אבל הצבא במקום לשקם אותו במערכת המקצועית שלו הרפואית עם הניסיון.מעדיף לזרוק אותו לאזרחות לפני תום שרות ללא תמיכה רפואית וכלכלית.. ופשוט אומרים. לך תשבור את הראש עם משרד הביטחון והפקידים שלהם..שלהם יש זמן עוד 30 שנה לפנסיה ולכן אין להם רצון לזרז ולסיים טיפול. תשאלו את סברינה ממאור מרכז ואז תבינו כמה החיילים פריירים.. בושה..

וואו מייקל. איזה סיפור מדהים. אנחנו מכירים כבר כמה שנים ורוכבים יחד על אופניים. תמיד ידעתי שאתה אדם מיוחד במינו, אבל לא הכרתי את הסיפור המלא. זה מאוד מרגש ואני מעריך אותך על היכולות המדהימות שלך ועל הרצון להציב מטרה ולהשיג אותה! כן יירבו שכמותך. ניר.

במקום להוציא מיליונים על החזקת אסירים בכלא, לא עדיף להשקיע בפרוייקטים כאלה? הנה ההוכחה שהם עובדים.

כתבה מחממת לב.

הוא האיש האידיאלי לנהל בית ספר שכזה !
יישר כח מיכאל, על הנחישות לשנות ! וכל הכבוד להילת שבבגרותה הרבה, השכילה לראות במיכאל את הפוטנציאל, ולשנות בכך את נתיב חייו, שלו, וכנראה של עוד מאות אחרים - חניכין ותלמידיו !

כאם ל2 בנות שמתינכות בתיכון בו הילת המנהלת וכמ''כית לנערי רפול בעבר מגיע לה שאפו שאפו שאפו

מדהים. הצלחת להדהים עם הסיפור שלך. פשוט כל הכבוד !!!!!!!!!!

להזמין את הילת ומיכאל להדליק משואה ביום העצמאות.

חזק.

מהמם מחמם את הלב

כמו יןסי שריד!!