בג''צ קבע בכל העתירות נגד רמון שנדחו, שמדובר בעניין מינורי, שלא היה בו שימוש בכוח. ירושלמי, שמציג עצמו כיודע כל ומומחה לכל דבר, פתאום לא יודע, שהנשיקה היתה סופו של חיבוק ארוך וממושך, כשהקצינה מורחת את החזה שלה על רמון. בג''צ פסק בפירוש שמדובר באירוע חד-פעמי, שרמון איננו עבריין ואין בו דופי מוסרי. מזוז טוען, שאילו רמון היה מבקש סליחה, הוא היה סוגר את התיק... אבל ירושלמי ''האובייקטיבי'' מציב את רמון בשורה אחת עם קצב ומרדכי. ולזה קוראים ''עיתונות אוביקטיבית'', יעני...

חלק מהאנשים המוזכרים מוכרים לי מקרוב ,כל מילה שנכתבה ע''י הכותב היא אמת לאמיתה . האבחנות שעשה העיתונאי נכונות מאד .
אני גם מסכים עם עם המגיב מס' 1 .אילו משה דיין ורבים אחרים היו חיים בעידן הזה הרי שמקומם היה ללא ספק בבתי סוהר או בכל מקום אחר ולא בפסגת הכוח .
הנורמות היום שונות ומה שנחשב פעם לאפשרי ו''מותר'' בגין מקום האיש בצמרת ,היום שונה לחלוטין וטוב שכך.

תן לאנשים שחטאו ונענשו לחגוג מבלי להזכיר
את עוונותיהם דווקא בערב החג.

התפתחו תופעות אלה של גאווה גברית
והתרברבות בהשכבת חיילות ובחורות.אלו היו הקודים של ההתנהגות שצמחו בצה''ל מלמעלה מהרמטכ''ל הנואף דיין ועד לקצין הזוטר ומשם זה גלש לשרות הציבורי.ואל תשכח גם את הקלטת
הלוהטת....ובן גוריון עצמו נתן הכשר למעשיו
של דיין.אז חבל שאתה מתרכז בשני האישים
האלה כאילו היו יש מאין

הסיפור הטוב הבא יבוא מטבריה בקרוב

חנן גולדבלט הוא לא תת אלוף ואמנון סטרשנוב לא ראש ממשלה.

הוא הדגם המוצלח ביותר למי שכותב המאמר מתכוון.
ברור כבר היום שהאדם הזה לא השתחרר מהתדמית שתפקידיו (להם הגיע רק בזכות מוצאו המזרחי) היקנו לו.
עד כדי כך השרץ הזה חושב שהוא מורם מעם (המזרחי הקטן הזה שמנחם בגין ברוב המדיניות הפופוליסטית שלו ,מינה אותו לשר בממשלתו)שאפילו בימים אלה הוא מוכן להפנים שהוא בבית סוהר למספר טוב של שנים.
האיש הקטן הזה צריך לעבור טיפול פסיכיאטרי עם תרופות לנערו ולהוציא אותו מהסרט שהוא חי בו והכי גרוע מלהק את כל משפחתו -כולל אישה קטנה ותמימה-באותו סרט דמיוני.