בכל דיון בפנסיה של וותיקי הקיבוץ המתחדש יש להדגיש את העובדה שהתנועה הקיבוצית פועלת נגד חברי הקיבוצים הוותיקים, בכך שהיא מתעלמת מהמלצת מר שישינסקי, ומדרישות חברי הקיבוצים, להכניס את גורם הוותק כמרכיב בחישוב הפנסיה של הוותיק. הנפגעים העיקריים מכך הם החברים שהיו בעת ההפרטה כ-10 שנים לפני פרישה לפנסיה, ומרבית שנות עבודתם או כולן בקיבוץ השיתופי. כלומר: כל החבות כלפיהם לפנסיה נמצאת בידי הקיבוץ, כמו הוריו של הכתב יובל גורן מקיבוץ נגבה. לפני חברים אלו שנות חיים רבות, שבהן אינם חייבים לעבוד, והקיבוץ לא חייב לספק להם עבודה, והקיבוץ לא קבע שום מנגנון שיבטיח את עתידם הכספי כאשר מרבית החברים ''לא יכירו את יוסף''. אי הבטחון הכלכלי של חברים אלו הוא בעיה שמתעלמים ממנה ''מנהלי'' התנועה, והחברים הצעירים בהנהלות הקיבוצים.