אם הייתי זורק לבודהה אבן בראש, לא היה כואב לו?

אם הייתי דוקר אותו, הוא לא היה מדמם?

שלום לכולם,
ראשית אציין שלשם שינוי יש כאן שיח רציני ומעניין שהתרחב וגלש לדרך הבודהיסטית. היות ולמדתי מעט בשנתיים האחרונות הייתי רוצה לשתף אתכם בדעתי.
ובכן, הבודהיזם הינה דרך ולא דת, כפי שהיא הפכה להיות. כך גם אני חושב לגבי הנצרות שהחלה כזרם.
מי שחקר וקרא על הבודהיזם, יגלה כי בודהא הבחין כי בני אדם סובלים וכי טבענו האמיתי הוא שליו ורגוע - לטעמי (וזה ממדיטציה שלמדתי ותרגלתי) הארה הינה נורמליות. להיות נורמלי משמעו להיות במצב שבו אין רגשות שלילים ולא חיובים, אין כעס, שנאה, וקנאה כלפי אף אחד. אדם מואר הוא אדם שיש בו רגש אחד- אהבה רצופה כלפי כל אדם, יצור או דבר שקיים בעולם הזה ומחוץ לו. כאשר אדם הגיע למצב זה הוא מואר משום שזה טבעו האמיתי, זה מצב בו אדם יוצא מן החושך אל האור. בו שום דבר חציוני או פנימי לא יכול לערער את שלוותו הפנימית. במצב שכזה אתה מתחבר עם האחד, ויש בך אהבה וחמלה כלפי כל דבר בעולם. מצב בו אין צורך לפעול או לשנות את המצב הקיים, שכן ההארה שלך היא איננה אישית, היא קולקטיבית, משום שכולנו אחד, הזבוב שמציק לך, העניים בדארפור, הדשא בגינה, וצדפים שבים. אנחנו כולנו אחד. השאלות היפות והמענינות שעולות כאן - אין בכוחן לעזור לכם להחלץ מהאשליה. אשליה שבה הכעס הוא רגש חזק שמשפיע עליכם ועל הסובבים אתכם. אשליה כי הכעס הוא דבר אמיתי, ברגע של נורמליות אין כעס כי אין אגו ולכן הוא לא קיים.
עכשיו, הדרך כדי להגיע למצב של נורמליות היא על ידי מודעות, אדם צריך להיות מודע לתנועות גוף שלו, זו היא מדיטציה מאוד אפקטיבית שכן לאורך זמן אדם (ואני כותב מתוך התנסות) מתחיל לראות את המחשבות וכן את הרגשות שעולים ומגיעים. כך לאט לאט התודעה צוברת כוח ומהירות, התודעה הופכת להיות חדה ועירנית, ברגע שאדם רואה את המחשבה שעולה וצפה במיינד שלו, וכן את הרגש ברגע שהוא מזהה אותן הן נעלמות. עד למצב שבו התודעה חזקה כל כך שהמודעות נוכחת כל הזמן. זו ההארה, זה מצב נורמאלי- בו אין פחדים ואין רגשות שלילים - רק אהבה רצופה וראיית הדברים כפי שהם באמת, בלי בקורתיות ובלי אגו. בלי רצון לשייך כל דבר אלי, ובלי כל שאיפה לחמוד דברים/ חפצים או אנשים.
כתבתי בכותרת בודהיזם ולא רק, משום שגם ביהדות, בנצרות ובאיסלאם יש פיסות של אמת, שיכולות לעזור אך כמו בבודהיזם הן הושחטו, סולפו והשתנו על ידי החברה ואנשים שטבעו בעלות על האמת או הבינו אותה שונה ממה שהיא מסיבות כאלא ואחרות. אך אין זה משנה כלל כי סופו של אדם שנשען על ענף אחר הוא להתנדנד וליפול. האמת נמצאת אצל כל אחד מאיתנו בפנים. צריך הרבה כוח ואומץ להתחיל לקלף את הקליפות, להסיר את העננים שמעיבים על השמש שזורחת מפנים. ביום שזה יקרה, תראו שכל השאלות, הלבטים, הספקות, הינם מיותרים ולא חשובים בכלל. כשהאור נדלק רואים כי הנחש שממנו פחדנו כל כך הוא למעשה חבל שהיה זרוק בפינה
אושר ואהבה בלב כולם

זוהי שאלה טובה ומצוינת ואנסה לענות עלייה לפי איך שהמורה שלי עונה:

קודם כל חשוב להבין שעל כל מחשבה, דיבור או מעשה אנחנו צוברים קארמה.

ועל כן אם לא נעזור לזולת בזמן שהוא סובל וצריך עזרה אנחנו צוברים קארמה רעה של לא לעזור לזולת כשהוא סובל וצריך עזרה, על כן אם אנחנו רואה פגיעה כלשהי בזולת אנחנו מחוייבים לעזור לו בכל דרך אפשרית.

אז לצורך העניין אם נציל את הזולת מסבל של פחד ומוות במצב שבו הם בני ערובה צברנו קארמה טובה ללא ספק, ואם באותה העת פגענו והרגנו את הזולת (במקרה לעיל המחבל) אז צברנו גם קארמה רעה.

יש רק לציין דבר חשוב, הקארמה ברובה (90 אחוז אפשר לומר) מורכבת מהמוטיבציה שעמדה מאוחרי המעשה, לדוגמא אם המעשה הוא להכניס סכין לתוך גוף של מישהו אז הקארמה שונה אם אתה רוצח שהורג בעזרת הסכין והמעשה או אם אתה רופא מנתח שמנסה להציל את החיים בעזרת המעשה.

בכל אופן בוא תיקח את השאלה הבא ותענה עלייה:

נניח שאמא שלך השתגעה מסיבה כלשהי והיא עכשיו לוקחת סכין או אקדח ומנסה לפגוע ולהרוג את הילדים שלך, איך תגיב? מה תעשה?

האם תשנא אותה? האם תכעס עליה? האם תהיה ביקורתי כלפיה? האם תשפוט אותה? האם תנסה להרוג אותה מכעס ושנאה?
או
האם תבין את מצבה שהיא השתגעה, תחמול עלייה ותנסה לרסן אותה בכל דרך אפשרית מבלי לפגוע בה אולי לקשור לה את היידים או משהו...
לא ככה? עם המון חמלה ואהבה, נכון?

תנסה ככה לעצור את המחבל או כל מי שמנסה לפגוע בך או בזולת.
לנסות לרסן ולעצור אותו בלי שנאה וכעס אלא עם חמלה ואהבה כאילו הוא אמא שלך.

זה כל מה שהבודהיזם מנסה ללמד.

מה מוסרי ומה לא? מה מותר ומה אסור? אם אני יצרתי על כל העולם הזה אז מי קובע מה מוסרי? מה טוב? מה רע? מה זאת קארמה טובה ומה זאת קארמה רעה?

קודם כל אתה יכול לחשוב בעצמך מה נחשב טוב ומה נחשב רע, על הבסיס שכל מה שאתה עושה לזולת יחזור בעתיד באותו גוון ובאותו אופי אלייך בדיוק ואז אתה שואל את עצמך, אם אני ארביץ לזולת זה טוב או רע?
אם בעתיד זה יחזור אלייך בצורה שירביצו לך אז זה טוב או רע?
ככה אפשר לעשות על כל פעולה ופעולה (אגב קארמה נוצרת ממעשים, מדיבור וממחשבה) שעושים כלפי הזולת, אם אני אתן לו שקל, אז בעתיד יתנו לי או שאני ארוויח שקל זה טוב או רע?

אם עדיין נותרים נקודות פתוחות שקשה לענות עלייהם אם הם טובות או לא, אם הם מוסריות או לא אז
בדיוק בשביל זה לומדים את הדרך הרוחנית, נעזרים בכתבים העתיקים של מה שהבודהה אמר ונעזרים גם במורים מתקדמים בדרך וישויות מוארות.

בשביל ההתחלה הבסיסיים אומרים להמנע מלעשות כלפי הזולת את הדברים הבאים:
1. הריגה (כל יצור חי: אדם, עובר, בעל חיים)
2. גניבה
3. התנהגות מינית בלתי הולמת (ניאוף)
4. שקר
5. דיבור מפלג
6. דיבור גס או בוטה
7. חמדנות
8. רצון רע, שמחה לאיד, צרות עין.

נתחיל מאלו (יש כמובן רבים נוספים)
וננסה ביום יום לעשות את ההפך כלפי הזולת, נשמור על חיים, נדבר אמת, נעזור לזולת להשיג מה שהוא רוצה, נהיה שמחים בשבילו וכן הלאה.

מאד דומה ליהדות, הכי חשוב ''ואהבת לרעך כמוך'' כמו שאתה אמרת והזכרת את זה.

מה ''התחיל'' מלכתחילה את הסבל, את החיים ופירק תודעה נצחית ומאושרת המלאה רק באהבה אינסופית לאינספור תודעות, מה הגורם הפנימי (המוטיבציה) של מצב מושלם חסר פגמים להתחיל ''לחלום''?

יום טוב

לגבי החלום.
האם הקארמה מושפעת ממעשים רעים בחלום כמו שהיא מושפעת ממעשים רעים ב-''מציאות''?

פשוט וקל

יום טוב

אמרת מושון:
''אגב, הייתי מתחבר יותר לבודהיזם, אם הוא לא היה כל כך פרטי ומדבר בצורה כל כך אישית, התודעה שלי, הקארמה שלי, המציאות שלי, אני אני אני...ואז בסוף - ''לחסל את האגו!!!!''...לא יודע, לא משהו, אבל זה רק אני...''

ההפך הוא הנכון:
בדרך המהיינה של הבודהיזם הטיבטי הם מדגישים את החשיבות על פיתוח הבודיצ'יטה שהיא אהבה וחמלה אדירה לזולת
כל מה שדבורה מלמדת בסדרת מאמרים אלו, (ואת זה קצת שכחנו וסטינו מהנושא העיקרי של הכתבה הזאת).
זה איך לעשות מדיטציה על הזולת, איך לקחת את כל הסבל שלו ואיך לתת לו אהבה ואת כל מה שהוא צריך.
והבודהיזם אומר לך לעשות זאת גם באופן אקטיבי, לא רק לשבת ולעשות מדיטציה גם ללכת ולעזור ולהתנדב ולתת.

כי אם אתה מבין שכולם (כל היצורים בעולם) הם השלכה שלך אז אתה חומל על הסבל שלהם ולוקח עליו אחריות מלאה, כי אתה יצרת אותו, ואתה רוצה להגיע להארה כדי לעזור לכל אלו שאתה השלכת כל כך סובלים.

אז לפעמים אתה נכנס למערה לכמה שנים כדי ללמוד טוב טוב את החוכמה וכדי להבין טוב טוב את הסבל אבל כל המוטיבציה היא כדי לצאת משם יותר חזק כדי שתוכל להוציא את כל הזולת מהסבל שלו.

מואר הוא מי שאין בעולמו יותר סבל, כל עוד יש זולת סובל אתה לא תהיה מואר!!!

אין פה שום גישה אגואיסטית ההפך הוא הנכון.

הרשה לי להמליץ לך על ספר להתחיל איתו, הוא נקרא ''התמרת התודעה''. נכתב ע''י הדלהי לאמה ומובסס על לימוד שהעביר ע''פ טקסט טיבטי. מסביר יפה כל כך את גישת הבודהיזם ודרך המהיינה וכמו כן עונה על המון שאלות.

מבטיח לך שתהנה.

אם אתה רוצה התחילה סדנא בת שלושה מפגשים על אותו טקסט טיבטי ''התמרת התודעה'' שמועברת ע''י דבורה צביאלי כאן בארץ, המפגש הראשון היה ביום ראשון והמפגש הבא ביום רביעי הזה (מחר).
אתה מוזמן לבוא: פרטים: http://www.heart-dharma.org.il/files/msg.htm

פתחתי תוגבה חדשה כי קצת קשה לעקוב שם למטה עם כל התתי תגובות.

קודם כל, אני רוצה להודות לך על כל השאלות המצוינות, היות ואני בתחילת דרכי בדרך זו, אז שאלתי שאלות אלו עד לא מזמן (ואני עדיין ממשיך לשאול שאלות).

אני אצטט כאן את שאלותיך כי לכולם אותה התשובה:

1) ''אם אני דואג רק ל-''קארמה'' שלי ולא ל-''קארמה'' של כולם, האם באמת תהיה לי דרך לדעת מה זה טוב ומה זה רע?''

2) ''עם השני אין לי בעיה (כל עוד יש הבחנה ברורה שהזולת קיים, אלא שיש לו עולם פרטי משלו ממש כמו שלך יש), זו הסיבה שתודעה היא החוויה הכי סובייקטיבית והכי אובייקטיבית לסובייקט, אלא שהמשפט הראשון הוא נפילה לאחת מהקיצוניות כפי שתיארת להלן...
תסכים איתי על הנקודה הזו?''

3) אני מדבר על התודעות שלהם, הם אני מניח קיימות, קיום עצמאי ובלתי תלוי המקיים מציאויות פרטיות משלהם אשר נמצאות באינטראקציה עם שלי ועם של העובד ועם השאר...
אתה חייב להבין שלמרות שזו כוונתך (כוונת הבודהיזם), אתם נוטים להתייחס ברוב הפעמים רק לנקודה שהתודעה של הקורא יוצרת את המציאות ולא שהמציאות קיימת רק בתודעתו (ואין זה זהה!) ואתם בד''כ לא מזכירים שיש עוד תודעות וכל אחת היא בעלת מציאות פרטית ושבכל זאת כולם נמצאות באינטראקציה האחת עם השניה ומנוהלת תחת חוקיות לוגית!

4) ה-''מציאות'' בה אני חש נמצאת רק בתודעה שלי, אלא שהגישה המאזנת (זו החברתית והמוסרית) מצריכה ממני לקחת בחשבון שהחלקים במציאות הנתפסת על ידי חלקם בסבירות גבוהה ביותר הם גם בעלי תודעה ממש כמותי...ויש להם קיום עצמאי.

תשובה:
אז כמו שאמרתי שאלתי את שאלות אלו וגם שמעתי אנשים אחרים שואלים את שאלות אלו הרבה פעמים את המורה שלי, והנה התשובה שניתנה ע''י המורה:

אנחנו (אני, אתה, כל השואלים את השאלות ובעצם כמעט כל בני האדם שאינם ישויות מתקדמות מאד בדרך או מוארות) כל כך ספוגים בקיצוניות הראשונה ובמציאות כמו שאנחנו מאמינים בה, שכל פעם אנחנו (מבלי לשים לב) חוזרים אלייה ושואלים עלייה למרות שאומרים לנו שזו לא המציאות אנחנו כל הזמן נופלים למציאות הזאת, אפילו בלי לשים לב.

למה הכוונה?
דרך האמצע בלימוד על ריקות אומרת:
כל העולם כולו (אני חוזר שוב, כל העולם כולו) ריק מלהיות קיים מצד עצמו ועם טבע עצמי שהוא בלתי תלוי בהשלכות התודעה שלי אשר נכפה עלייה להשליך את העולם כך או אחרת ע''י הקארמה שלי שהיא תוצאה של איך שהתנהגתי כלפי הזולת בעבר.

קיצוניות אחת: מה שאנחנו חושבים היום, שהעולם קיים שם מצד עצמו בלתי תלוי בי.
קיצוניות שנייה: לא קיים שם כלום הכל אשליה.

אף אחת מהקיצונויות לא נכונה. כן יש עולם והוא כן קיים ומתפקד וממשי אבל (אבל, אבל) לא מצד עצמו (לא מצד עצמו) בלתי תלוי בתודעה שלי שנכפית עליי.......

ואיך זה עונה על השאלות שלך. אני מניח שכבר הבנת... מה שזה אומר: שהזולת וכל היצורים הקיימים (כולם כולל כולם) וכל התודעות שלהם וכל הקארמה שלהם וכל הבתים שלהם ואיפה שהם גרים ומה שהם עושים ולאן שהם לא הולכים וחושבים וכו...
כל העולמות על כל מגוונן, מוצאם מהקארמה שלך. שכופה על התודעה שלך להשליך את כל העולם והמציאות שלך (כל העולם כולו, הכל כולל הכל, כולל אותך ואת התודעה שלך).

כל מה שאמרתי זה מה שהבודהיזם אומר, אבל לא הסברתי הכל, בכל זאת הבודהיזם מכיל המוני ספריות עם ספרים / ביאורים / פירושים וכו... זוהי לא תורה שלומדים ביום אחד ובטח לא בכמה תגובות בNRG. אבל לעינייננו, אני אומר דבר נוסף שאולי יעזור לך ולאחרים להתקדם עוד טיפה ולהבין את דרך הבודהיזם.

כל המציאות כולה, היא השלכה של התודעה שלך, היא קיימת ומתפקדת וממשית ואמיתית אבל לא בצורה שחשבנו. היא מתפקדת וקיימת אבל עם קיום תלוי, במי תלוי? תלוי בתודעה של המתבונן. ועל כן אומרים בבודהיזם, כל המציאות וכל העולמות על כל מגוונם ריקים מקיום עצמי בלתי תלוי בהשלכות התודעה שלי.

עד כאן היינו כבר מקודם, הדבר הנוסף שרציתי להוסיף ואולי יעזור לנו לצאת מהפלונטר הזמני ומכל השאלות ששאלת הוא:

''והכל הוא תוצאה של הקארמה שלי שכופה עליי להשליך את המציאות בצורה שבה אני משליך אותה''.

אז לשלמות המשפט והחוכמה של הבודהיזם:
''כל המציאות וכל העולמות על כל מגוונם ריקים מקיום עצמי בלתי תלוי בהשלכות התודעה שלי שהם תוצאה של הקארמה שלי שכופה עליי להשליך את המציאות בצורה שבה אני משליך אותה''

דוגמאות:
אם בא הבוס שלי לחדר שלי וצועק עליי וכועס עליי, אז אם אני בודהיסט אני מבין שהוא לא קיים מצד עצמו ואין לו טבע של כועס מצד עצמו (וזוהי אגב עובדה, כי הבחור שיושב איתי בחדר לא כל כך אוהב אותי, והוא דווקא חושב שהבוס שצועק עליי הוא דווקא אחלה בוס והוא אוהב אותו)

וכמו שאמרת ושאלת שאלה מצויינת אם אני יוצר את המציאות אז למה אני יוצר בוס שצועק עליי, אני דווקא מעדיף ליצור בוס שנותן לי מחמאות והעלה במשכורת, אבל כמו שאמרנו, הבוס שצועק עליי, מגיע כתוצאה מקארמה שהבשילה לי, והיא גורמת ומכריחה את התודעה שלי להשליך בוס צועק.

למה זה? כי התנהגתי בעבר בצורה גסה וצעקנית כלפי הזולת, זה נרשם בתור זרע קארמי, עובר זמן ואז הוא מבשיל ומכריח את תודעתי להשליך על העולם שלי (שלא קיים שם מצד עצמו בלתי תלוי בתודעה שלי) את הזולת, במקרה הזה הבוס שלי, צועק עליי.

כמו שאמרתי, מתנהגים יפה לזולת, הקארמה בעתיד תכריח את התודעה שלי להשליך עולם שבו הזולת מתנהג אליי יפה, מתנהגים לא יפה לזולת, אז בעתיד הקארמה שתבשיל לי תכריח את תודעתי להשליך על המציאות הריקה מכל קיום עצמי את אותו אופי/גוון של התנהגות רעה ופוגעת שהתנהגתי בעבר כלפי הזולת.

זוהי בתמצית וקמצוץ קטן של התורה הבודהיסטית.

הערה נוספת, נירוונה/ הארה הם סוף הדרך, לשם אתה רוצה להגיע.
מה זה נירוונה? השתחררות מכל נגע רוחני, כל סבל, וכל הזרעים לסבל ז''א זה שעכשיו אתה לא סובל לא אומר שבעוד שעה לא תסבול,
אז אותו אחד שהגיע לנירוונה, כבר לא סובל וכבר לא יוכל לסבול כי אין לו את הזרעים לסבל, הוא טיהר את כל הנגעים הרוחניים שלי ועל כן הגיע לנירוונה, הוא לא משליך על העולם סבל יותר, בעולמו אין יותר מלחמות / תוקפנות / אלימות/ סבל/ עוני/ מוות זיקנה חולי, וכן הלאה ...

צריך לעבוד קשה כדי להגיע לשם, אבל הרבה מוארים כאלו היו בהיסטוריה והוכיחו שזה אפשרי, וקיימים גם כאלה כיום (מעטים אך קיימים).

אני ממליצה בחום רב להקשיב לשיעורים ולמדיטציות. אני קיבלתי תפנית משמעותית בחיי בעקבות המדיטציה. מומלץ בחום

אני עדיין לא מבין מה אתה מציע, איזו דרך קיימת על מנת להשתחרר מהסבל? האם מה שאתה אומר שאין כזאת דרך? אם כן אז אני אבוד כבר מיום לידתי ונידונתי לחיי סבל ?

אני הולך בדרך הבודהיסטית והיא עושה לי טוב.

מה גם שהיא מכילה ומלמדת הרבה יותר ממה שאתה כותב כאן, יש להם ספריות רבות עם ספרים על גבי ספרים על הבודהיזם. וכל מה שהם מלמדים אותי עוזר לי להשתחרר מהסבל שלי ומלמד אותי לעזור לאחרים להשתחרר מהסבל שלהם.
נכון זה לא לוקח יום יומיים וגם לא חודש חודשיים, אבל לאט לאט אני מרגיש איך פוחת ופוחת הסבל בעולמי, איך לאט לאט גדל וגדל האושר מסביבי ואיך אני יכול לשלוט בהכל, איך אני יכול להפחית באמצעות המחשבות שלי, הדיבור שלי והמעשים שלי, את הסבל שלי ושל הסובבים אותי, ולחלופין ליצור עולם טוב יותר.

אם גם אתה מרגיש ככה בדרך שאתה הולך בה, אז מצויין, המשך ללכת בה. אבל אם לא כך המצב, אז ממליץ לך לנסות דרך אחרת אשר יכולה לשחרר אותך מהסבל.

ומי שמאמין בגלגול נשמות, וחי כראוי, אז המוות לא כ''כ נורא...

הלימודים שחוויתי במחיצתה של למה דבורה לה גרמו לשינוי בהבנתי והתנהגותי בכל תחומי חיי לטובה כמובן, הדרך עוד ארוכה אך הדוגמא האישית של למה דבורה לה לבטח תקצר את הדרך, תודה תודה תודה

כמי שחווית את חווית הבודהיזם הטיבטי מפיה של דבורה-לה והתלמידים שלה, אני מודה ומעודדת אתכם להמשיך ולכתוב כאן.
הכתיבה עניינית, מדוייקת, מסקרנת וטובה. נעים לקרא את הכתוב ונעים לפגוש בו שוב ושוב.

קופצים פה כל מפקחי העל שחס וחלילה אף אחד לא יחשוב אחרת מהם.

אתם רוצים שהמדור יהפוך למדור קבלה בלבד?

אם יש משהו שלי עזר להביא יותר שקט וחמלה לאנשים זה התרגול הזה.
דודו, תלמיד מתחיל.

זה באמת משנה? העיקר שזה עוזר למי שצריך..

הייתי רוצה לדעת כמה לעומק בדיוק למדת בודהיזם ? כי עדיף לא לשפוט משהו שלא מכירים באמת.
הבודהיזם לא מדבר על להפוך לשטחיים, ההיפך.
וכן, כולנו אותו הדבר לא מבחינת הכל, אלא מבחינת זה שאנו לא רוצים לסבול, ורוצים להיות מאושרים.

מחכה כבר להמשך הכתבות.

מתי אפשר לשמוע את דבורה בהרצאות?

מה זה הבודהיזם הטיבטי? זה בודהיזם, אותו דבר בכל מקום ,
וגם המדיטציה הזאת היא טכניקה מיושנת הנפוצה ביפן (אבל ''טיבטי'' זה יותר אקזוטי),
ומה שאני הכי לא סובל בבודהיזם זה ה''כולנו אותו דבר'', ''כולנו נסבול'', ''כולנו רוצים אושר'' - שמייצר אנשים שטוחים, חסרי מעוף ומשעממים עד מוות
(ובגלל זה הבודהיסטים באסיה קוראים ליהודים והנוצרים בלעג ''המיוחדים'', אבל מה הם שווים בלי להעתיק מאיתנו?).

כיף לקרוא סדרה של מאמרים שמובנים ככה בצורה מסודרת :-)

אפשר להבדיל בן חמלה לרחמים, רחמים זה להזדהות עם הכאב שלך או של אחרים, זהו תהליך של סבל נפשי ופיזי וזה מה שקורה לרב האנשים. חמלה זה לא להזדהות עם הסבל שלך ושל אחרים וזה הכי קשה לקבל כי זה נראה לא אנושי. אבל אם אדם אחר סובל, הדרך היחידה להקל עליו אינה הזדהות (צרת רבים נחמת טפשים) אלא להראות לו שהמהות שלו נפרדת מהסבל. זה לא ללמד אותו איך להלחם בסבל באמצעים שונים (ידע או/ו תרופות) אלא להבין שהסבל הוא של המיינד בלבד, זאת נקראת חמלה. מדיטציה עוזרת להרגיע את המיינד ולכן מורידה סבל, אבל המדיטציה אינה התרופה לסבל אלא תפקידה הבלעדי היא להצביע על המיינד כגורם לסבל . הסבל נעלם באופן אוטומטי כאשר אנחנו כאן ועכשיו אפילו לרגע קט.

לNRG: אם אפשר לפרסם את מאמריה בתדירות יותר גבוהה זה יהיה מצויין.
תודה.

לאחר קריאת אינספור מאמרים וספרים בחיפוש אחר דרך שתפיס את נפשי הסובלת, והנה במאמר זה (והקודם הדן בתפנית) כתבת באופן נהיר, בהיר וברור מהי תחילת הדרך וכיצד להתחיל ולצעוד בה.

היום עזרת לי להתקדם בצעד. תודה מעומק הלב.