אעשה משהו שאתה עדיין לא הספקת,זאת תהיה הפתעה,אתה עוד תשמע עליה. rest in peace

עלי נושאת את מחלת S.L.E.כבר 20 שנה,
את 'הרוב' 'סתרתי'ולכן הגעתי 'למוות',
'שהתעוררתי' ישר גיליתי את כל 'האמת',
סלחתי לעצמי על טעיות של 'העבר',
כבר גם יודעת שבלי 'צחוקים' אין חיים,
עכשיו אני חיה רק 'כאן ועכשיו',
כל בוקר מתעוררת ליום חדש,
עכשיו מודה לניו-אייג' שכתבה על רנדי פאוש
'מראה' כי אני חיה 'באמת',
מודה לזה גם כי לפחות שבני הגדול חי 'בשבט' 'בורות' וסתרים רבים איתו,
וכועס עלי שלאחיו הקטן 'ספרתי' הכול ,
כן 'לחיות' באמת זה לחיות 'באמת'.
דפנה

ספר חובה בכל בית, בית ספר לחיים

צפיתי בכתבה בערוץ 10
יום למחרת קניתי את הספר
אתה פשוט מתמגנט לספר!

ממליצה עליו בחום!!

ספר השנה שלי :)
רוצו לקנות

רנדי פאוש מעורר השראה בדרך בה התמודד עם המחלה, והסתכל על החיים והמוות. ישנה בלוגרית בשם ענת, גם היא במצב סופני, שמתארת את החיים, האהבה, המשפחתיות והמוות באומץ רב. גם לה הרבה תובנות, לקראת סוף חייה. הבלוג נקרא ''החיים האחרונים שלי'' ואני תוהה אם מישהו ירים את הכפפה ויהפוך אותו לספר. מומלץ ביותר!

מעבר להיותו אדם מואר, אמיתי ומעורר השראה, שימו לב שבניגוד לתחזיות הרופאים, הוא חי עוד שנה וחצי יותר ממה שנאמר לו ע''י מיטב המומחים. (נפטר אחרי כמעט שנתיים במקום חצי שנה במקסימום כפי שנאמר לו).
משמע, למצב נפשי, לחיוך, לגישה מוארת אופטימית לחיים, יש יכולת להטיב משמעותית עם מצב רפואי ותוחלת חיים.

הרי אם הייתי נוהג כך, לא הייתי הולך לעבודה לעולם (מי היה רוצה להעביר את יומו האחרון בעבודה), לא הייתי לומד (מי רוצה להעביר את יומו האחרון מול ספרים ומחברות), וכו'.

זהו משפט שטחי וסתמי. כל אחד יכול להגיד ''נצל את החיים עד תום''. וכל אחד גם מתכוון לעשות זאת. חלקנו לא מצליחים, אומנם, אבל אנחנו לא צריכים מישהו שיגיד לנו לנסות.

אמירת האמת הנושנה מעשרת הדברות כפי שנוסחה על ידו מרגשת ביותר.
החלום הוא המציאות. מי שלא חולם מפסיק לחיות. מוחנו מגיב באופן זהה לדמיון ולתפיסה מציאותית.

האופטימיות וכל ההתמודדות המיוחדות והיפה שלו הצליחה לעלות אף על המדע הרפואי והוא זכה להנות הרבה יותר (במונחים רפאיים) משישה חודשים שהוקצוו לו. בזמנים כאלו כל יום הוא עולם ומלואו.