כל כך כיף להסחף לתוך הטקסטים שלך
הם זורמים עמוקים ומרגשים עד מאוד.
את מוכשרת ומיוחדת גם בכתיבה וגם בטיפולי השיאצו כל הכבוד!הרבה הצלחה בהמשך הדרך,אוהבים אותך.
נ.ב -גם אנחנו מחכים לספר כמובן...

כלכך הרבה פעמים בחיי נתקלתי באנשים יוצרים שבאורח פלא אישיותם אינה תואמת את יצירתם..אנשים מלאי עומק חמלה ורגש כשמדובר רק במילים הנשפכות על הדף..זכיתי להכיר באופן אישי את הכותבת המטפלת אשר נגעה בי לא פעם בליבה הרחב ובידיה אשר העניקו לעיתים לא פחות מבריאות הגוףהלב והנפש.תודה לך אריאלה אהובה.מחכים לספר וכמובן לטיפול הבא!

נגעת ללבי אריאלה. עוקבת אחר המאמרים שלך בסקרנות ובהנאה. את מפתיעה ומרעננת, מרגשת בכנות ובחוכמה שלך ו..אה כן, את גם מצחיקה :-)
נ.ב. אני לא מכירה ממש את השירים של פבלו, אבל ממה ששמעתי עד כה פה ושם ברדיו וכו' השיר הזה הכי מוצא חן בעיניי, באמת יש בו משהו אחר.

שהעט, והיצירה זה משהו שכל כך רצה לדבר. טקסט מצויין אהבתי התרגשתי ויאללה מתי את כותבת כמה שירים לפבלו?

הרוסים עלייך

מאוד מרגש מה שכתבת

וואו , מכיר ואוהב במיוחד את השיר המדהים הזה , עכשיו כשקראתי את המאמר המרגש אני פשוט מצומרר ואוהב אותו יותר , כל יום יותר .
אריאלה את מוכשרת בטירוף , שיהיה לך את כל הטוב שבעולם ולעולם לא תדעו עוד צער .

בזכות היותי אחת מאותם ברי מזל שהם גם חברים שלך וגם מטופלים על ידייך אומר לך דברים מהבלב כשאפגוש אותך השבוע, אבל אני פשוט חייבת להתרגש איתך מהתגובות המפעימות המופיעות פה...
מפאת דפיקות הלב והמחנק בגרון אומר רק שאני מסכימה עם כל מילה מקסימה שנכתבה כאן, כולכם צודקים.
קבלי חיבוק יפתי

כמה כישרון.

לא יצא לי לדבר איתך עד כה, למרות שאני נמצא הרבה עם אחיך ומכיר את השיר מצויין, הסיפור מאחוריו הפתיע וריגש אותי כאחד.

לעולם לא אשכח אותו. טיפל בי כשהייתי ילד, טיפל במשפחתי. היה חבר המשפחה.

כשפבלו היה ב"מקצב 33" הייתי איש הבמה והתאורה של הלהקה... עם ליאור, אבי ועוד נגן שאיני זוכר את שמו עכשיוץ

שומר את הדר' עימי גם בארה"ב.

מאמר יפה,מרגש וחכם.
כל הכבוד.
שיר מדהים ביופיו.למרות שהכרתי אותו,הקשבתי לו אחרת הפעם והוא נשמע יותר יפה מאי פעם.

השיר של פאבלו היא חוויה מדהימה!
העומק, התקווה, העצבות והחום פשוט זועקים.

קשה להישאר אדיש... הצמרמורת, הדמעות והזיעה הקרה.
מעבר לכל המילים, על זה שחלקתם ונתתם.

תודה מקרב לב.

אריאלה יקרה שלי
כל שבוע אני קוראת את המילים שלך והדברים שאת עוברת כאן. ישנה תחושה שאין דבר יותר טוב מזה עבורך עכשיו בזמן הזה, לכתוב ולכתוב, ככה קצרים, מהלב, מהידיים, מהרגש מכל איבר שנותן לך אפשרות לחוש וללמוד משהו.

אולי זה ישמע קצת כריכוז עצמי, אבל אני נאלצת לספר לך בקצרה על היותי יתומה מאב גם, כבר 10 שנים, ואני מודה שבשנתיים האחרונות אני מרגישה כאילו שכחתי אותו, אולי מכל מיני סיבות גם קצת כעסתי עליו, ועכשיו
אחרי שאני קוראת את הפוסט הזה שלך ואת כל התיאור המדוייק שלך לתחושות, כאילו שלפת ממני ככה בפתאומיות בלי הכנה מוקדמת פקק שהיה קצת חלוד ולא יכל להסתובב ולצאת,
אני רק בוכה

תודה לך שאת כאן כדי להזכיר לנו דברים

אני אכן אוהבת אותך

פידל

לא יכול לדעת מתי היא תעטוף אותו כליל,כמו אישה,תחבקהו אמיץ אל חיקה ודרכו היא תשיר ומתי הוא יחפז לאחוז בזנב-צעיפה כאשר תברח היא לפתע,להשאירו עם בדל.

במתמטיקה של האמנות (כולל שיאצו,שירה וכן הלאה),כל ''שיר'' חדש משנה את מגרש המשחקים ומכריח את האמן לגלות עוד דרך לתקשר.

אם היו לנו נוסחאות זה היה כ''כ פשוט שלא היינו מעריכים את הרגע הנדיר הזה של יצירה/ריפוי.

התרגשתי עד דמעות מהשיר,ניכר בבירור(דרך הצמרמורת שאחזה בי) שהיה שם משהו מעבר,שלא ניתן להגדירו.

ואריאלה-משבוע לשבוע אני הולך ומתאהב בך,ורק מקנן בי החשש שגם את מין מוזה,שתיעלם פתאום ותשאיר אחריה רק בדל...


תודה!!

ואני לא ידעתי בכלל.........

איזה חיוך, איזה עיניים...
אריאלה אני אוהב את הכתיבה שלך. היא מגוונת ועשירה ואת מצליחה להציג דברים שחוקים בצורה שמחדשת, לי לפחות.
אפילו פבלו מצליח לרגש אותי כאן (ולא שאני מזלזל, אני פשוט לא מכיר אותו חוץ מהלהיטים)
שיר מדהים.