חשוב מאוד לא לשקוע לתוך חשיבה אנליטית שזה נוגע לאהבה.. לפעמים פשוט צריך לצלול אליה בדיוק כמו שקופצים לאגם עם מים חמימים..

ברגע שהשכל מעורב או שזה הופך לאיזה תרגול ברוחניות או התקרבות לאלוהים, יש כאן החמצה של העניין. זה מזכיר לי את התגלית החדשה לגבי אמא תרזה, שהתגלה שסבלה רבות במשך חייה.. זאת משום שהיא העניקה לאחרים בכך שראתה את אהובה (ישוע) בכל אחד מהם.. אך זאת היתה הטעות שלה.. זה היה מקור החוסר, היא הפכה משהו יפה לאידיאולוגיה ולדרך רוחנית במקום פשוט לאהוב את האנשים ולהודות שגם היא זקוקה לאהבה..

עלינו להביט באחרים בדיוק כפי שהם- נשמות טהורות ומיוחדות! נכון שכולנו מאלוהים ואלוהים בתוכנו.. אך חשוב לזכור שלזה מאבד מן הקסם שמנסים בכוח להפריד בין העולם החומרי לרוחני.. העולם החומרי גם הוא רוחני! ולא טוב לחשוב שהרוחניות נעלה יותר מהחומריות, משום שרק האהבה היא זאת שחשובה, והיא זאת שמאזנת את שניהם..

לגבי הכלל שלא מומלץ לומר שאוהבים בקול- אני גם חושב שיש בזה טעות למרות שיש בזה גם אמת במקרה שלא משתמשים במילים בצורה טהורה. אני חושב שפשוט צריך ללכת עם הלב! ולעולם לא ללכת לפי כללים מוכנים מראש...

אני גם מאוד ממליץ לתת לכל אחד את הכבוד לבחור בעצמו/ה את הדרך שלה/שלו לאהבה.. ולתת אמון שגם לאחרים יש את התשובות..

מי שרוצה מומלץ לבקר בבלוג שלי..
"בלוג קטן על אהבה ואושר"
(בחיפוש בגוגל..)

יום טוב והמון אהבה!
גיל :-)

שאין לה קשר לממש, לפיזי,
אלא רק לאותו חוט זהב המקשר
את הנשמה שלך לנשמה
של מישהו אחר, ואתה לא
באמת יודע בדיוק
מאיפה זה נפל עליך.

האם אהבה כזו יכולה להתממש ?

הרוחניות היא לעצמך בלבד, בימדה וברצונך להתגשם ולחיות ללא ה''פחדים'' שהם למעשה 'מכשולים' המתבטאים במוסכמות חברתיוית שאין בהן בכדי להגן על זכות קיומו שלא אדם כל-שהוא.
לכן, הרוחניות הנה כדי לעסוק בפנימיות ולהתגשם בסופו של דבר!

Daily meditation the Monday 15 of June 2009
''The day you understand the importance of spiritual work, you will feel so rich and fulfilled, all the difficulties and obstacles that come your way from outside will scarcely affect you anymore. You will live in a world you will have succeeded in creating within yourself, and nothing and no one will be able to make you doubt or be discouraged.
You will say, ‘Yes, but if others see nothing of what we are doing they won’t acknowledge us, and we’ll feel isolated.’ If humans are blind and insensitive, they are the ones deprived, not you. Know that there are always other creatures, those in the spiritual world, that will come and visit this magnificent inner earth, which your purity, love and light will have embellished with multi-coloured, sweet-smelling flowers and melodious springs. Besides, who is to say humans will not eventually become aware one day of the existence of this garden of paradise? But it’s not human beings you should be trying to please and impress first but heavenly beings. Each day you should ask them, ‘Will you pay me another visit today?’''
Omraam Mikhaכl Aןvanhov

צ'ארלי צ'אפלי לימד אותי :בתחילה הערכתי את 'המקור' שלי ,זה כיבוד עצמי--אם לא מכבדת את עצמי,אז מי יכבד אותי?---וכיבוד כול העולם,בפשטות למדתי לאהוב את עצמי ולא לבקר לא את עצמי ולא שפיטה של אף אחד בעולם.
הצניעות גילה לי כי 'מה שרואה לא כמו שמרגישה',,לכן אם לימדו אותי 'שכסף' חשוב,,גם נובעת עם אוטובוס ולא 'מרצדס',,משם התחלתי לראות שאני מושלמת איך שאני ואז הבנתי שרק היה נדמה לי 'שחייתי' ,כי לא הייתי במציאות,,וזה ההווה.עכשיו אני אחרי שעולמי נבנה מחדש לאחר הרסו.
דפנה

נניח שאתה אוהב מישהי, אל תאמר לה זאת. אהבה מרגישים, רואים ואין צורך לדבר עליה. זה הדבר שהכי קשה להסתיר, יחד עם השנאה. האהבה באה לידי ביטוי במבט, בתנועה וביחסים. האנשים סומכים יותר מדי על הביטוי המילולי לאהבתם, על הכתוב, ואילו התנהגותם מוכיחה לעיתים את ההיפך!

כאשר מבטאים את האהבה מבלי לומר דבר, היא יוצרת בנשמה תנאים טובים ביותר, חירות רבה ונעימות. יש לשמור על האהבה כדבר יקר מאוד, יקר יותר מכול. אין לבטאה במילים. נניח שתתחיל לדבר עליה, מיד תגענה תגובות נגד שתגרומנה לחוסר הבנה, לקצר בתקשורת וזה יהיה חבל מאוד. ונניח שאינך מדבר עליה, הרי כך תוכל להימשך לנצח.

לגברים ולנשים יש נוהג להצהיר אהבתם, מבלי לדעת שיש במנהג כזה מרכיבים אנוכיים ואינטרסים. הם רוצים למשוך, לפתות, להרוויח את האישיות שאליה פנו, הם כותבים לה או מדברים עימה בצורה השירית ביותר, בוחרים מילים, תנועה, מסגלים לעצמם קול רך והאישיות מוקסמת מהם, מרוצה, כך נוגעים בליבה והיא נכנעת. אישיות זו מבינה, לבסוף, שהאהבה הזו איננה אמיתית ואינה תואמת ציפיותיה לאהבה.

אהבה שמטרותיה להרוויח אישיות אהובה, מתוך רצון למנוע אחר, מבוססת על פחד, אנוכיות, וחוסר אמונה באהבה אמיתית. לא האהבה האמיתית היא זו שעושה קסמים, ולכן אנשים רגילים לבטאה באמצעים מוגבלים ושקריים: המילה, הכתיבה, התנועה... עד כדי הרעלת הישות האהובה. יש המעמידים פנים שהכוח והיופי של הרגש הם שדחפו אותם לפעול כך, הרי למעשה הם מדגישים חולשותיהם, תאוותיהם וחושניותם. מורה אמיתי איננו מבטא כך את אהבתו: חשים באהבתו, היא מקרינה אור גדול

אני מסכימה שיש זילות ברגע שחוזרים על משהו יותר מדיי. אם בני זוג אומרים ''אני אוהב/ת'' בכל הזדמנות, זה יכול לזלת את המילה והוריד מעוצמת הרגשות, או כמובן סתם להימאס בשלב מסויים.
אני מסכימה שבין שני המינים (וגם בין מין אחד לבין עצמו) יש לעיתים קרובות אי הבנות כי אנחנו מדברים שפות שונות כמעט.
אני מסכימה גם שמעשים חזקים ממילים.

אבל אני לא מסכימה ש*אסור* לדבר על זה. יש בהחלט צורך בתוך זוגיות להביע במילים, גם אם זה נראה ברור, כדי למנוע אי הבנות או חוסר באחד הצדדים.

איזה מן דבר זה לאסור על הבעת האהבה במילים? האם את כל שירי האהבה הכי יפים צריך להשליך לפח? האם בין רומיאו ויוליה היתה אהבה מזוייפת ו''מרעילה''. בוקר אחד קם איבנהוב והחליט להמציא את האהבה מחדש ולעזזל כל מה שהיה קודם. צר לי על מאמיניו.