ראשית כל, תודה על הכתבה המסקרנת והמהנה של ד''ר עזי פז ולמדתי ממנה כמה דברים שלא ידעתי. ואולם, חולק אנוכי על כמה מקביעותיו. ראשית, הערכותיו האחרונות של פרופ' קרייג פאקר, המוביל את המחקר בסרנגטי מזה שנים רבות, על שטח פארק הסרנגטי אומדות את שטחו בכ-20,500 km², כך שקביעתו של ד''ר פז על כך שהוא משתרע על פני כמחצית משטחה של ארץ ישראל, איננה מדוייקת. שנית, אומדן מספר האריות מסובך בכל אפריקה לא כל שכן בסרנגטי משום שיש בו שטחי-מחיה טובים יותר ופחות טובים, ורבים מהם גם נמצאים באזורים סמוכים לאזורים המוגנים, או מחוצה להם, והאריות גם מהגרים בעקבות היונקים הנודדים ולא רק טריטוריאליים קבועי-מקום כפי שחשבו תמיד.
שנית, בהתאם, ננקטו כמה שיטות לאומדן מספרם בכל אפריקה. גם אם הערכות פז על כ-3,000-2,000 בסרנגטי, אינן רחוקות כיום מהמציאות, הן צריכות להתבסס לדעתי קודם כל על מספר האריות-לביאות-גורים הממוצע ללהקה במשך השנים, ואת זה אני לא בטוח כי מישהו עשה. במחקרם האחרון בתחום זה בסרנגטי נבדקה פעילותם הקדחתנית של 46 להקות במשך 38 השנים האחרונות, מבלי לומר אם בדקו מהו מספר האריות הממוצע, כך שגם אם יש נתונים, לא ברור לי אם הם פורסמו ברבים.
שלישית, בספר מדעי חשוב על מיני החתוליים בעולם מ-2002 קבעו מחבריו כי בחלקים מסויימים של הסרנגטי, צפיפות האריות היא 55 פרטים לכ-100 קמ''ר בעוד שבאזורים מדבריים למחצה בדרום היבשת מספרם נאמד בכ-1.5 אריות לכ-100 קמ''ר. במחקרם האחרון של פאקר ועמיתיו נקבע כי ככל שלהקת האריות מכילה יותר פרטים, כך היא מגינה טוב יותר על הטריטוריה או אדמות העשב הטובות ביותר, וכי גם האריות שותפים בפעילות זו כדי למצוא חן בעיני הלביאות 'שלהם'. לשם כך הם אפילו הורגים בלביאות של להקות שכנות. לאור נתונים מקריים אלה שבחרתי להציג, איני בטוח כי למישהו יש אומדן מדוייק על מספרם הנוכחי של האריות בסרנגטי.
יתרה מזאת, במשך כל השנים, ולמרות אינספור ניסיונות להבין את הדינמיקה של התקבצות האריות לחבורות, המסתורין אודות חיי החברה שלהם טרם פג. רעיונות ופרסומים קודמים ניסו לטעון כי לביאות המשתפות פעולה בציד עושות זאת כדי להתגבר על טרף גדול-ממדים, שאילו היו מנסות לצודו לבדן, הן לא היו מצליחות. דיברו תמיד על מספר הלביאות האופטימלי לציד נטרף בגדל זה או אחר, אך חרף הפרסומים, המחקר המקיף האחרון מפריך חלק מהם. למשל, למרות המראה השכיח של לביאות הפועלות יחד לאגף, לכתר ולהשיג יתרון בציד של נטרף כזה, אין בינתיים רמז ברור לדרך שבה כמה לביאות צדות יחד או בוחרות להתארגן יחד, ואין עוד כל מידע מדוייק על הצלחת הציד שלהן ביחס למספר הלביאות הנוטלות חלק במרדף. גם לא ברור עוד האם האומדנים המסורתיים על מספרן בציד מוצלח, 3-2, כפי שהוצע בשנים קודמות, אכן נכון ומדוייק, ומכאן שלמרות מאמצי על ללמוד על הרגלי הציד של האריות, החוקרים עוד רחוקים ממסקנות נחרצות.