תודה יגאל, שאלה טובה
1. זהוי הכעס - לפי הנטיות האישיות: תחושות בגוף, זהוי רגשות, או זהוי התנהגויות שמראות כעס
2. שחרור הכעס - אפשרי רק כאשר הכעס עוד ברמה נמוכה, בין ע''י יוגה, פעילות גופנית, שיחה עם חבר, שקיעה בפעילות מרתקת (כמו מוזיקה וכו'), יצירת רגש של חמלה או אהבה. אח''כ אפשר רק לשתוק ולהמנע מתגובה עד שהכעס עובר.
3. מקור הכעס - הבשלה קרמית, כלומר אני מקור הכעס שלי.
4. חשוב ביותר - איף למנוע התכעסות: תרגול קבוע של יצירת אהבה, ובעיקר הבנה שהכעס מזיק קודם כל לעצמי ומקצר את חיי, שנית שהכעס אינו אמצעי יעיל לפתרון בעיות והוא בזבוז זמן, שלישית שאין זה משהו שהוא בטבעי לכעוס ואני יכול ללמוד להפסיק את כל הכעסים, ובמיוחד הבנה של קרמה וריקות ומה עושה אותי מאושר (לעשות אחרים מאושרים) ואילו תוצאות קרמיות נוראות יש לכעס, במיוחד על מישהו נאור (ואיני יודע מי נאור אם איני יכול לקרוא מחשבות).
זה כמובן על קצה המזלג, אבל יש מידע נוסף באתר.
באהבה

פשוט תמצאי את זה שמוכן לחיות באותם תנאים. אם את אוהבת בלאגן אז שגם הוא יאהב, ואם את חולת נקיון אז שיתן לך להיות כזאת. אם הוא כזה מתווכח תמידי - תברחי ממנו כמו מאש.
גבר שמתווכח תמיד מסוכן. ובעיקר אם הוא חייב להיות צודק.
אלה סימנים ראשונים, וראי הוזהרת.

שני זרים, אדון וגברת, נוסעים בקרון לילה ברכבת, כל אחד שוכב במיטתו ולא מצליח להירדם.
לפתע, מסתובבת האישה אל הגבר ואומרת לו: ''קר לי כל כך, אולי תוכל להעביר לי אחת מהשמיכות שלך?''.
עונה לה הגבר, כשמבט ערמומי בעיניו: ''למה שלא נתנהג כאילו אנחנו נשואים?''.
שוקלת האישה את ההצעה לרגע ולבסוף, מחייכת חיוך קונדסי ואומרת: ''בסדר, למה לא?!''.
''אם כך'', משיב לה הגבר במהירות, ''לכי חפשי לך שמיכה במקום אחר''.