- 9.
התאהבות באה לאחר התמסרות והכרה
אביחי, 06/09/09 00:43
לעמיר שלום,
נהניתי לקרוא,ויש במאמר תובנות יפות, ובכלל מאז שחזרתי כיף לראות שיש אנשים שמעמיקים באומנות ההוויה. הייתי מוסיף שלפני שמגיעה ההתאהבות בחווית המוחלט צריכה לבוא הכרה דקה במהותו, ולפני שניתן לחוות אותו חייבת לבוא התמסרות אמיתית מן הלב. לעיתים זאת היטמעות הדרגתית בהדרכת מורה ובמקרים אחרים היא ספונטאנית, אך דרושה התמסרות מודעת של הלב כדי לחוות היטמעות בהיעדר כל ממשות בעולם ובנו ל''מוות מודע'',מאידך מן הרגע שאנו מזהים זאת אנו יודעים שהוא נמצא שם כל הזמן, ובאופן מסתורי מכיל ומחבק את הכל וגם נמצא מעבר לו. זאת בדומה לתובנה שבשינה עמוקה ללא חלומות שבה אין סבל והזדהות, יש קיום שחובק הכל.מכאן שאנו יצורים שמתניידים ברמות שונות מעצמיות ההזויה ועד המוחלטת. ההבנה הזאת מביאה לבחירה מודעת למה אנו בעצם מכוונים בחיינו.קראתי חלק מהתגובות באתרך ואני מסכים עמך לגבי קרישנמורטי, למרות שהוא מדט רבות ועבר כברת דרך ארוכה, מרגע שזיהה את המוחלט החל להטיף נגד המדיטציה.המאמץ אפשרי אם בו זמנית מוותרים על הרצון מן הלב כמו בשינה.ובכל זאת, הרי הוא מילא ייעודו בשבירת מוסכמות באופן כה נפלא! אביחי www.avihay.net
- 8.
אומר אמת, 05/09/09 22:22
- 7.
- 6.
- 5.
רועיקוש, 29/08/09 13:40
יצירת מרחק בינך ובין המחשבות זה סוג של פיצול פנימי.
המתבונן הוא חשיבה, המחשבות שבהן הוא מתבונן הן חשיבה.
אז מה נעשה פה? באמצעות הפיצול בין החושב למחשבותיו נוצרה הרחבה של החשיבה. הרחבה שמאפשרת פירוש של החשיבה, ופירוש זה משמעו עוד הרחבה של החשיבה.
ובקיצור- מדיטציה שכזו יכולה להיות אולי מעניינת, אבל היא לא הולכת מעבר לחשיבה, והיא יוצרת עומס על המוח, וכתוצאה מכך יכולה להתרחש רק עייפות.
מדיטציה כפי שאני רואה אותה, ואפשר להתווכח איתי, היא לאו דווקא להתבונן בחשיבה, אלא היא הניסיון לאחד את החשיבה באמצעות מיקוד בנושא זה או אחר. אפשר לעשות מדיטציה על כל נושא- על חמור למשל. ואז מה שעולה ביחס לחמור מגיע מאליו, אם מתמידים במדיטציה לאחדות, לסינתזה של רעיונות.
האחדות הזו מפחיתה מהמשקל של המחשבה ולא מוסיפה עוד ועוד פיצול.
מדיטציה על קטגוריות אוניברסליות היא, מטבעה, הכי אפקטיבית, כי היא יכולה לאחד הכי הרבה דברים. אבל מכיוון שאנו חיים במרחב אנושי עם ערכים, רגשות ויחסים אנושיים, ולא רק במרחב אוניברסלי מדעי טהור, אפשר גם לעשות מדיטציה על בעיות שמשותפות לכלל האנושות.-
יונתן, 29/08/09 23:20
אתה מבולבל ברמות, תפסיק לשחק עם מילים כל הזמן, הן לא מובילות לכלום, זה רק צל קלוש שמוביל לדמיון והזייה. אתה רודף אחרי הזנב שלך.
אתה מנסה לעשות דבר פתטי שהוא להרפות באמצעות האחיזה, ואתה מתפלא מדוע זה מוביל אותך לתוצאות חולניות.
עד שלא תתחיל להתנקות להתנסות ברמה הפיזית, אין שום ערך לכל מה שאתה חושב ומדמיין ללא הרף - הוא לא מעוגן בכלום מלבד באשליה. במצב הנוכחי שלך אתה בדרך לסכיזופרניה.
אתה נאחז באשליה שלך בכל מחיר ומסרב לעזוב.
-
- 4.
אח עמיר עמיר - 30 שנה והבנת? מה הבנת? לא הבנת!
צ'רלס דארווין, 28/08/09 21:58
-
- 3.
האבולוציה יצרה אותנו בני תמותה
האבולוציה, 27/08/09 09:46
מאז איבד הקוף שני גרומוזומים, ונוצר האדם,
ברור היה לנו, שהאדם הוא בן תמותה כמו אביו הקוף.
אבל בין בני האדם יש כאלה שהבינו את חשיבות
ההתבוננות פנימה וכך נולדה המדיטציה.
אז בכל זאת אנחנו שונים מהקוף אבינו.
חשוב לזכור שהאבולוציה פיתחה באדם אברים
נפלאים. מוח לחשוב, עין לראות, אוזן
לשמוע, אף להריח, פה לטעום, אצבעות למשש,
כבד, כליות, לב, נוגדנים, המוגלובין,
תאי דם לבנים והרשימה ארוכה.
יכולתה האדירה וחוכמתה של האבולוציה,
היו צריכים לגרום לנו לבנות בתי מקדש
חאבולוציה ולעבוד אותה.
שהרי היא יכולה להצמיח רגלים לדג
וכנפים לעוף להתקין סונאר לעטלף ו
GPS ליונה ולפליקנים.
אז אולי קודם צריך לכתוב שירי הלל לאבולוציה שגם נתנה לנו מוח שיכול
לעסוק במדיטציה.
כמובן שהכל, בשנים שהקציבה לנו אבולוציה
ולא יותר...
(אני מניל שרבים מאד שאינם מבינים את הנקרא
לא יבינו את הדברים שכתבתי)
לכל אחד מאיתנו מנטרה שקיבל כשהחל במדיטציה,
בזמני ז
למה לא ניתנה לנו מנטרה, להלל את האבולוציה ?
- 2.
- 1.
30 שנה של יצירת attachment - בכוון הלא נכון ... חבל - אבל ניו אייג'י.. (ל''ת)
avre10 , 26/08/09 14:31