- 7.
- 6.
סאט-שיד, 13/10/09 22:29
''אחרי שנים של התמדה והתמסרות לדרך מסוימת, תרגול מסוים או טכניקה זו או אחרת, מגיע שלב שבו אפשר להשיל מעלינו את אלה, לדבוק בחוויה עצמה, ליהנות מהחופש ולחייך'', טוענת הכותבת. זה בודאי כך, אבל...
הלא היה זה בדיוק המקרה של באבא מקוטהננדה המפורסם (מורה של מורתה של כותבת המאמר ומתרגמת הטקסט), כש''התיר את הרסן'', תרתי משמע, כפי ש''מותר'' ל''יוגי בשל'' כמותו והסתבך בשערוריות מיניות נוראיות? איזה הסבר יכול להניח את הדעת המזדעזעת מהתנהגות כזו של מורה?
חשוב לי לציין שהשאלה באה מהיכרות עם ומאהבה גדולה של המסורת ההינדית, לצד תמיהה מ''חורים שחורים'' מבהילים שיצרו חלק מאלה הרואים עצמם כנציגיה, בהתנהגותם.-
פסי פייג, 14/10/09 10:28
אין להתבלבל. אותם חורים שחורים מבהילים גם אותי. כאן לא מדובר על התרת רסן של כללים מוסריים,מדובר על אי היצמדות לטכניקות, דוגמות ושיטות. החוויה עצמה היא החשובה אך נורמות התנהגותיות ומוסריות נדרשות ממורים על אחת כמה וכמה. המקרה של מוקטאננדה אכן מצער ומעציב. כגודל הרוח גודל הנפילה.
לצערי אנחנו שומעים השכם והערב על גורואים שנפלו אל תהומות האגו, הגאוה והתשוקה. על כאלה המנצלים את מעמדם ומפעילים מניפולציות קשות על תלמידיהם. כאלה לא חסר, אבל יש גם אחרים. נוכל להודות על אלה וגם על השכל הישר והטוב שניחנו בו. תודה על תגובתך.-
ס.ש, 14/10/09 12:51
תודה, ראשית, על תשובתך ועל ההתייחסות הישירה למקרה המתמיה של באבא מוקטאננדה, שללהוראתו את משוייכת, אם הבנתי נכון, ולו רק בדרך עקיפה.
אני מסכים איתך לחלוטין לגבי עקרוניות ה''כלל'' החשוב הקובע כי ''בדרך להארה אין כללים'', ממנו משתמעת הזהירות שיש לנקוט בנוגע לסכנה של ''התמכרות לתרגול'', התמכרות שעלולה להוות עוד היצמדות של השוחר הרוחני שבמקום לקרבו, רק תרחיק אותו עוד יותר מיעדו, הוא כידוע השחרור המוחלט.
הייתי רוצה להעמיק ולשאול לגבי המקרה הבעייתי של מוקטאננדה, שתשובה לגביו תהווה ציון דרך באשר למקרים מקבילים, שלצערינו לא חסרים: האם אפשר בכלל לקרוא לאדם הפועל כפי שפעל בשם ''גורו''? הניתן - בשם ההנמקה המסורתית ש''אדם מן השורה אינו יכול להבין את ההיגיון המואר'' - לסלוח ולשכוח ולהמשיך להשתמש במילותיו של מורה ש''סרח''?
בתודה מראש,
אני-
פסי פייג, 15/10/09 07:10
איני משויכת להוראתו של מוקטננדה, מעולם לא פגשתיו.למורה שלי קראו שרי אננדמורטי ומשם התחלתי את דרכי והתפתחתי הלאה.בהמשך השנים ביקרתי באשראם של גורומאי וזאת כתבתי במאמר האחרון.
בקשר לשאלתך, יש אנשים שעבורם מוקטננדה היה מורה מאיר עיניים. הנושא מורה/תלמיד הוא נושא מאד טעון ואכן יש בכוונתי לכתוב עליו באריכות. מכל מקום, כפי שכבר כתבתי, דוקא מורה המכנה עצמו מורה או גורו, צריך שיהיו לו אמות מוסר מאד ברורות, התנהלות אתית ללא דופי. במקרה של מוקטננדה,כנראה שהיתה התנהלות לא תקינ (בלשון המעטה).-
הערות ותהיות על מוסד הגורו המודרניס.ש., 15/10/09 11:50
אננדמורטיג'י הוא סיפור אחר, אני יודע. עם זאת, תלמידה (''נותנת השראה'') שהיא גורו וממשיכת דרך של מוקטננדה השערורייתי, נשמעת לי בעייתית.
בכל מקרה: כיצד יכול גורו (מילולית: ''מסלק החשיכה'') אמיתי ''ליפול'' למחשכי היצר (שלא לדבר על הסטייה וההתעללות)? האין הוא עמיד בפני נפילות מעצם הגדרתו?
התשובה בנושא הייתה ונותרה אמביוולנטית, למיטב ידיעתי: רמאנה מהרשי טען איפשהו שלנפילה של אדם מואר יש אמנם סיכוי, אך זהו רק סיכוי תיאורטי ושמעשית, הדבר לא יכול לקרות. רמקרישנה, לעומת זאת, אמר שלפני נישואיו לשרדה דווי ''דאג'' מהאפשרות שאשתו לעתיד תהיה ''לא מוסרית'' (אני מניח שבכך התכוון לאפשרות שהיא תתנגד לנדר הברהמאצ'אריה שלו) ותגרום להדרדרותו הרוחנית... הכיצד?
אשמח לשמוע את דעתך בנושא!
תודה שוב.-
פסי פייג, 15/10/09 13:32
השאלות שאתה מעלה חשובות ואכן מעוררות אותי לכתוב על הנושא.
יש כל כך הרבה פנים לענין, כל כך הרבה תהיות גם לגבי התפיסה והמקום של חיי אישות בחייו של גורו כן או לא.
כל כך הרבה ''גורואים'' שנפלו לתהומות קשים.
הדבר החשוב ביותר בעיני הוא שאדם הנמצא בעמדת סמכות וכוח, המנצל את תלמידיו מינית או רגשית או כלכלית - לא ראוי שיכונה מורה או ''מסלק הבורות''. הדבר הזה הוא בעיני החטא הגדול ביותר עלי אדמות.
על כך עוד אכתוב כאמור באריכות ובקרוב.
-
פריה הרט, 15/10/09 13:34
-
-
-
-
-
-
- 5.
א', 13/10/09 21:30
-
- 4.
MikoAlias , 13/10/09 21:07
- 3.
MikoAlias , 13/10/09 21:05
- 2.
- 1.
יהלום שמהלום - על מי אתה בא לעבוד ? יהודים אנחנו.
אבי צנעני, 13/10/09 15:15
-
אינדו, 22/10/09 20:02
-