נסי לעמוד באמצע כביש סואן, לסגור את העיניים, ולומר לעצמך ''אין לתנועה קיום משל עצמה. הכל בעיני המתבונן''.

המציאות איננה ניתנת למחיקה במשאלות לב, היא תמחוק את מי שינסה.

כל מילה בסלע ! תודה

הבעיה היא כשמנסים לעשות זאת בטענות בלתי מבוססות, תוך נסיון לעקוף את השכל והמציאות. כשמישהו מתחיל לדבר על ''ידיעה'' שהיא מעבר לשכל (כלומר מעבר לאמצעי הידיעה) אני יודע בבירור (מתוך נסיון מצטבר של עשרות שנים) שאין לי מה ללמוד ממנו - או שהוא מנסה לרמות אחרים, או שהוא הצליח לרמות את עצמו.

המטרה העיקרית שלי פה היא לא אלה שסגרו את העיניים, אלא אלה שעדיין מחפשים תשובות הגיוניות - ולהם אני אומר שזה לא המקום או הדרך למצוא את התשובות.

לידיעתך מטאפורה איננה נימוק. זה שאנשים מסוגלים להמציא המצאות דימיןניות של אמצעי ידיעה ללא כלי הידיעה (השכל והחושים), ולתאר אותם מטאפורית (הרי עובדתית אין דרך לתאר אותם) לא עושה אותם ליותר מפרי דמיון.

הבעיה איננה בחוסר רצון שלי להתאמץ להסתכל ''באור''. אלא בנסיון שלך ושל דומיך להתחמק מהמאמץ של שימוש עקבי בשכל ובחושים (כולל האפשרות לטעות והנסיון לתקן) ולמצוא איזושהי דרך שתתן לכם ידע ודאי ללא אפשרות של טעות וללא צורך במאמץ - ''הארה''.

'' מצב התודעה ''אני-לז'' הוא המצב הרגיל שבו נמצאים רוב האנשים רוב הזמן ואילו מצב התודעה של ''אני-אתה'' הוא מצב תודעה מיוחד. ''אני-אתה'' היא חוויית מפגש אותנטית נדירה שבה שתי תודעות מצליחות לפגוש זו את זו כשהן משוחררות מכבלי הקונספציות העצמיות, מיסוכי המחשבה, ההגדרות המילוליות וההתניות הפסיכולוגיות והחברתיות.
ספרו של בובר מהווה ביקורת נגד העולם המערבי המודרני שבו, לדבריו, משתלטת תודעת ה''אני-לז'' על כל מערכות היחסים ועל כל הזיקות בין בני האדם ובין והסביבה ואפילו בין האדם ובין התרבות, הפילוסופיה והאומנות. בובר ראה את צמיחתו של עידן שבה כולנו הופכים להיות ''ברגים קטנים במכונות גדולות'' ומאבדים את היכולת לקשר אותנטי ובלתי אמצעי עם המרחבים השונים שמקיפים את התודעה שלנו.''

מחשבה יומית 18/12/09

''במשך אלפי שנים, בני-אדם מחפשים דגם אידיאלי-מושלם לחברה, והסיבה שאינם יכולים למצוא היא משום שאינם יודעים היכן ואיך לחפש אותו. כדי למצוא זאת, עליהם להפנות את תשומת ליבם למקום בו שולטת השלמות, דהיינו: השמש. לא לשמש הפיזית, כמובן, אלא לעולם של ההרמוניה, הטוהר והאור שהיא מסמלת. הארגון האמיתי איננו רק משהו חיצוני. הארגון החיצוני טוב והכרחי, כמובן, אך הוא מוגבל ביכולותיו. יותר מזה, הוא חסר תועלת, אם הרוח לא מחייה אותו.
ניקח את האדם, כדוגמא, עם הגפים, האיברים וכל המערכות – הנשימה, העיכול, מחזור הדם, העצבים וכן הלאה... איזה ארגון יוצא דופן! איך קורה שלמרות שהמנגנון הזה עשוי כראוי, כל הארגון הזה כל-כך חלש ופגיע? מאחר וזה לא מספיק: יש צורך בארגון רוחני, גבוה יותר החייב להיכנס אל תוך הארגון הפיזי כדי להחיותו ולהעצימו''.

אומרם מיכאל איבנהוב

אה, פרדי פרדי, שוב אותה סגידה שלך ל''שכל הישר''...

לא שיש לי משהו נגד האנסטנציה - המשנית בסה''כ ואם כבר משתמשים בה, עדיף שתמלא את תפקידה ב''יושר'' – הזו, אבל עליך להבין: אובייקט ההערצה שלך אינו מהווה את המילה האחרונה אצל בן האדם! אנסה להסביר לך זאת שוב (למתעניינים, כאן תמצאו הסברים קודמים שהוענקו לפרדי), כדי שתפסיק להטריד את הקוראים במתקפות המתלהמות שלך על כל מי (א.מ. אייבנהוב במקרה זה) שהעז ללכת רחוק ממך מבחינה אנושית ואף הגיע אל מעבר לשכל, שבפנטיות שלא הייתה מביישת שום כוהן דת פונדמנטליסט, אינך מוכן להכיר בקיום דבר בעל ערך פרט לו.

המשך בתגובה הבאה.

מהו הגוף? כמות חומרים שנצרכה (באמצעות צריכת מזון), נצברה (ע''י התאים) ונותבה (בסיוע מערכות המאפשרות תהליכים אורגניים מורכבים) לבניית משהו הנתפס כגדול מסכום מרכיביו. מהו השכל? כמות רשמים שנצרכה (באמצעות החושים), נצברה (בסיוע הזיכרון) ונותבה (באמצעות ה''בחירה החופשית'', אך בעיקר עקב לחצים שמפעילים עלינו החיים) לכדי משהו הנתפס (בתהליך – הבלתי אפשרי מבחינה לוגית – של ''תפיסה עצמית'') כאנסטנציה עצמאית.

השכל אינו אלא איבר נוסף – חומרי, גם אם סובטילי – בגוף בר הכליה. הוא גדל, מתעצב ומשתנה ובמהלך הזמן, סוגד לתורות שונות (עליהן הוא נסמך מתוך אמונת שווא שבאמצעותן יצליח להעניק לחייו קוהרנטיות ולמצוא ביטחון), פעם לזו ופעם לאחרת (בקצב תחלופה שאצל אחדים, לא היה מבייש אף יצאנית, אך עם זאת, תמיד תוך אותו ביטחון: ''הפעם אני צודק!'', גישה הנוטה לשכוח ולהשכיח את הפעמים הרבות בהן כבר שינינו את דעתנו אף באשר ל''קווי היסוד של חייו'') ובסופו של דבר מזדקן ונכחד, כשהוא מותיר אחריו את חלקו ברשמים (''סמסקרות'', מכנים אותם ההינדים) שיוותרו בסובסטנציה שתעזוב הגוף עם מותו, רישומים שימשיכו עם האדם אל הגוף הבא שלו.

אותו שכל - בלתי יציב, הנתון לשינויים תמידיים, החשוף להשפעתם של אלף ואחד גורמים (מצבי רוח, הפרשת הורמונים, לחצים פיסיולוגיים שונים ומשונים) – שניבנה ע''י הטבע על מנת לשרת את האדם בכמה מטלות פשוטות של חיי היומיום שלו (לצרכים אנאליטיים בעיקר, בהם הוא מתמחה), אותו שכל שנתפס בכל התרבויות הקדומות, בלי יוצאת מן הכלל, כנחות ומשני לעומת יכולותיו הגבוהות של האדם (אלה הסינטתיות, ז''א הרוחניות), הפך עם הזמן – בחסות התרבות המערבית הדורסנית והיהירה, המשתלטת בימים אלה על כל הגלובוס – בעיני כל לעיקר ויסוד, הנתפס כיום כפרט המהותי ביותר השייך לו.

היה זה הצרפתי דקארט, שהטביע על האדם את החותם המפורסם שהפך אותו ל''אני חושב'' במהותו, אך היו אלה רבים לפניו ובעיקר אחריו, שדרדרו את האנושות למצב בו היא נמצאת כיום, בו התרבות, שהפכה שכלתנית למיהדרין (אך האם ניתן עדיין לומר שהיא תרבות של ה''שכל הישר''?), מאיימת על עצמה באמצעות היכולות אליה הגיע בחסות שכלה, בהשמדה עצמית! לעומת אותה מסורת סוררת של ''מאדירי השכל'', עמדה ועומדת עד ימינו מסורת אחרת, רוחנית, המעמידה את השכל במקום הראוי לו.

מסורת זו, מתפרסת במערב מן ההוגים היוונים הפרה-סוקרטיים, דרך סוקרטס ותלמידיו (ובניהם אפלטון ואריסטו, שניכר מתגובתך לכתבה של ת.פרסיקו שאינך מבין את הגותו לעומק) ועליה נמנים גם אחיהם, נביאי התנ''ך, כשאל עמודי התווך הבסיסיים שלה מתווספות דמויות ענק מן היהדות, הנצרות והאסלאם. במזרח, שותפות לאותה מסורת פאן-אנושית (ה-'סאנאטאנה-דהארמה' של ההינדואיזם, ה''דרך'' המשותפת, שקדמה לכל דת ו/או הגות רוחנית או אחרת) כל ה''דתות'' שקמו בחלק זה של הכדור (אם אפשר לכנות אותן כך) וביניהן ההינדואיזם (או התרבות ה''ווודית''), הבודהיזם, השינטו... ודרכים רוחניות אחרות. כל הנ''ל – עליהם נמנות דמויות גדולות ביותר מהתרבות האנושית, אנשים שאת האומץ, ההעזה, החכמה העמוקה ובעיקר את דרך החיים הראויה לחיקוי אותה הפגינו, קשה למצוא אצל ''מגיני הראציונאליזם'' למיניהם! – שותפים לאותה הכרה בעליונות יכולותיו הרוחניות של האדם על אלה השכליות.

שקול את הדברים ברצינות, פרדי, ואל תפסול אותם על הסף. חדל להיות בטוח בדיעות המתבססות על ניסיון אישי צר מזה של גדולים ממך. ולבסוף, הסק מסקנות וצא לבדוק דברים חדשים ושונים, המצויים מעבר לכל שדמיינת!

זאת עבודת קודש אמיתית שלא קשורה או נוגדת שום דת!

אם זה עבודה זרה אז למה אתה ניכנס לקרוא ?
ואולי כי אתה יודע שזאת האמת הצרופה ואתה לא יודע מה לעשות עם זה?