מזכיר את האלוהים של איוב שהסכים להשתעשע עם השטן בהתעללות מתמשכת באיוב
מתי נתעורר

ותרשי לי לצטט את דברייך: ''הנחת מקל ההליכה היא מטפורה למנוחה, אבל היא גם ויתור על המקל המשמש להכאת אחרים''
אם ההבנה שלך נעצרת במקום בו את מבינה שהמטה הוא להליכה או למנוחה להתווייה או להכאה הרי שלא הבנת את המסר האולי סמוי של הפרשה והוא הבחירה החופשית של האדם (..שכן הוא בצלמו). ליבו של פרעה הוקשה שעל מנת שיתעלה מעל עצמו ומעל יצרו לעשות רע. ליבו הקשיח, הוא למעשה, רף שאותו היה אמור לעבור ונכשל (כמונו לפעמים).
הבחירה החופשית ניתנה בידיו לפעול אך הוא בחר בברירת מחדל של הווייתו.
הבחירה באיזה צד של המטה עלינו לאחוז, ניתנה בידנו מאחר וגם בהיותנו ברואים בצלמו של האל, אנו עדיין בני אדם, יש מקום לטעויות, ויש מקום לתיקון. העובדה היא שלעיתים אחיזה בצד אחד של המטה, לא מבטלת את קיומו של צידו האחר, אלא שיש שנדרש לזה ויש שנדרש לאחר.

שתהיה שבת שלום .
הארה: קראי את עצמך פעם נוספת בהנחה שקראת אותך לפני הפרסום ותביני איפה טעית.
רמז:
''אנחנו לא מאפשרים להם סיכוי לשינוי ואם כן, אז תמיד רוצים שזה יהיה שינוי שיתאים לנו ולא להם. הרבה פעמים כששינוי כזה מתרחש, אנחנו לא מצליחים להתמודד אתו, עם ההשלכות שלו''

כשהדאלי לאמה היה כבן חמש עשרה הוא נסע לפגוש את מאו צ'ה טונג, הפרעה הסיני איים לכבוש את טיבט. הלאמה הצעיר האמין שיאיר את ליבו של המנהיג בחכמתו הנשגבת והמוארת של הבודהא ובמשך יממה שלמה דיבר לאוזנו שלום חמלה ואהבה, סודות והגדים, ארג מופלא ועשיר של חכמת החסד, הקשיב המנהיג בסובלנות רבה הטה את אוזנו ולא אמר דבר, כשסיים הדלי לאמה את דבריו מעודד ונרגש ציפה לתגובה, הביט בו מאו ולחש, אני מתעב דת וכבש את טיבט.
ישנם מצבים בו הרע הוא כל כך אבסולוטי שאי אפשר להמיר אותו לאור, אלא דרך צימצום כל עוצמתו, הכחדתו עד שנשאר ממנו אותו חלק קלוש של אור ללא עוצמה הוא אותו ניצול יחידי מטביעת המצרים בים סוף, שהיה לימים לפרעה מלך נינוה.
חייבים להכיל ולקבל שיש רע מוחלט, ולאזנו בהתאם

פגשתי בבוסטון אישה שברחה מהטליבן באפגניסטן, היא סיפרה לי במשך שעתיים על מראות הדמים והאימה שהיא עצמה חוותה וראתה, כיום היא משקמת נשים
שסבלו כמוה מההתעללות של הטליבן.

קצת מהנעשה בעולמנו
http://www.haayal.co.il/story?id=2029

http://en.wikipedia.org/wiki/Taliban_treatment_of_women