חזרה אחרי שלושה חודשים לעבודה לא כי הייתה צריכה כלכלית אלא כי שעמם לה ובאופן אישי כשהגעתי לבקר אותה בבית יולדות אחרי שילדה את אחי הקטן האחיות אמרו לי שהיא יצאה ושאחכה לה. כשהיא חזרה היא אמרה לי ''שעמם לי פה אז הלכתי למספרה לעשות צבע. יש לי קוצים בתחת ופה אין מה לעשות''.

אז זה אינדווידואלי ולא בטוח שורד לא עברה קיסרי. וגם אני חושבת שאם אבאל'ה לא היה רק ''עוזר'' בבית אלא שותף מלא, גם אמא הייתה יכולה לפתח את עצמה מבחינת קריירה. דיברתי עם הביולוגית פרופ' ג'ני קין שאמרה שהרבה מהדברים שנשים אומרות לאחר לידה (וגם בכלל בחיים) ואנחנו מאמינים שהם ביולוגים\\הורמונליים הם תוצאה של הסביבה ולא של הטבע. למשל, הרבה אנשים מעידים שהם מרגישים אחראיים יותר מהרגע שהילד נולד וזה למעשה משהו שהחברה חינכה אותנו להרגיש והוא לא ביולוגי. הרגש הזה הוא אמיתי אבל אם הוא תוצאה של השפעה חברתית זה אומר שאפשר לשנות אותו ולגרום לאנשים להרגיש אחרת. אותו הדבר עם החיבור לתינוק - יש אגב, הרבה נשים שמעידות באנונימיות שכשהילד נולד לא הרגישו כלום ואני לא מדברת על ''דיכאון לאחר לידה'' אלא שזו התחושה שלהן. החיבור האמהי הוא חיברות.