ב48 המקום היה מוצב של הלגיון הירדני וחברי כנופיות, . תושבי המקום פונו ע''י הירדנים ''עד יעבור זעם''. במקום היה בעבר מבצר צלבני, שרובו פורק, וחלש על הכניסה לעליה לכוון רמאללה ועל הדרך שלרגלי הגבעות. המקום עבר 3 פעמים מיד ליד. בפיקודו של יצחק מודעי ז''ל (שהיה ח''כ ושר בליכוד) , כבשה יחידה של חט' אלכסנדרוני את המקום חזרה, החזיקה מעמד מול תקיפות שריון וחי''ר ירדני בפיקוד בריטי. במקום נפלו 48 חיילי צה''ל, נוספו אליהם רבים מפצויי הקרבות.
במקום ניטע יער על מנת להסתיר את הנמצא בו. ב 67 הסתתרה שם חטיבת מילואים בתקופת ההמתנה ומשם פרצה לגדה.
במקום ישנה אנדרטה לחללי חט'3 אלכסנדרוני, ממול ליער, מעבר לכביש ישנה אנדרטה של ''אגרוף ורומח''.
היער עצמו מקסים ונעים לשהות בו.
המקום כולו מהווה חלק ממורשת הקרב ןהתקומה של מדינתנו. אסור לבזותו ולבזבזו. אלא שענייני נוסטלגיה ומורשת לאומית זרים לחרדים בגלל אי ציוניותם וגחמותיהם.
הגיע הזמן שיגוייסו גם הם כמו כולם ושיהפכו לפרודוקטיביים.