כל מפגש בן אנשים יוצר אוטומטי מעבר אנרגיה ומידע הדדי. אין אפשרות להמנע מזה אלא אם אתה חי לבד לגמרי (אופציה נדירה). הקושי שלנו לתת הוא הבעיה כמו הקושי לקבל. במפגש כזה אף אחד לא ניגזל. הקושי לתת נובע מהפחד שאולי לא ישאר, הקושי לקחת נובע מהחשש שצריך לתת אחר כך. כל זה בא מתחושת ה''אני''. כאשר הפחד הזה עובר, נוצרת זרימה אמיתית וזה נקרא ''אהבה ללא תנאי''. שימו לך למה שקורה כשאמא מניקה את תינוקה וכמה תופעה זו נדירה כיום.

כל אחד שלומד משהו נההיה פתאם מורה ופרשן
הערכה שלי שזה קורה כי כולם מחפשים ומשתוקקים לתשומת לב לחם ואהבה
צניעות רבותי
הדברים קורים כשעושים בשקט ביום יום
לך לביתך וקהילתך
אנשים אוהבים לכתוב ולקרוא מלים יפות
אך רק מעטים נמצאים במימוש

כיף לקרוא טור מקסים שכזה אשר כולו נסיון לתת כלים איך להרגיש טוב יותר עם עצמך ולהבין שהכל מתחיל מבפנים, מהפרטי.
נהניתי מאוד

מזה כמה שבועות שאני קורא את הטור ומרגיש משהו שלא בדיוק מתנסח...
אולי הפעם הוא מתנסח לי יותר..
מה שמפריע לי בטור (ואין לי מושג או עניין בשאלה עד כמה הוא ימימה ועד כמה לא..) הוא שהוא פשוט לא ריאלי,אינו מקבל בני אדם כמות שהם אלא מציב מטרות וקורא לצורת חיים שאינה אפשרית,וגם לו היתה אפשרית היא נשמעת אידיאליסטית ללא צורך...
ולעניין זה : איני יודע כיצד תוכלי להתייחס לעצמך האיזושהי צורה ללא התייחסות לזולת...כל מה שתגידי לעצמך מתנסח ותופס מובן רק תוך יחס אל האחר..
אם תצליחי למוא דוגמא אחרת -אשח לשמוע..
ובכלל - מה רע בלשמור נקודות מבט של התייחסות לזולת?כל עוד אני לוקח את זה למקומות התפתחותיים שלי ואיני ושפט אותו -מה רע?.. כל ההגות של בובר ולוינס ממוקדת בהתייחסות אל האחר -כאדם לא כאובייקט.ריאלי וערכי כאחד

בקצור
ערב טוב שיהיה לכולנו (וגם ברכה זו כמובן היא רק על רקע ערבים טובים שאני מכיר אצל אחרים והמושג שהתפתח אצלי ביחס לכך...)

סיגל יקרה
תודה על הטור המעניין. תמיד שמחה למצוא אותו כאן.תודה מקרב לב. פשוט משכיל וחשוב.
איילת חן

פשוט ומדוייק להפליא, מחכה לטור הזה בכליון עיניים! תודה לה' שלא מוותר לך על השליחות שלך להביא גאולה לעולם...

תמיד אוהבת את המלאכות שלך,הן עם שתי רגליים בקרקע,מובנות לכל דורש ומוסברות הייטב.
חזק ואמץ.

אהבתי במיוחד.

אוהבת לקרוא אותך

בין מה שאת כותבת וּמה שימימה לימדה יש מרחק גדול.למה את משתמשת בשם שלה לכתיבה שלך ?תכתבי בשמך. וזהחלק מהדיוק.

אני אוהבת את הדימויים שלך - בקריצה ואירוניה, אך בלי ציניות... כיף לצחוק על עצמנו קצת

שלום סיגל,

פשוט נפלא, נכון, חכם ומלא הומור.
אל תפסיקי לכתוב, מחכה לטור שלך כל שבוע ,,

בהנאה צרופה,
אודיה

מה זה הלימוד,
ואיפה לומדים,
וכמה עולה?

כל התגובות פה דומות. תגידי את מגיבה לעצמך ?

כמה נפלא לראות את דרכיה התמימות של ענווה אמיתית
משב רוח רענן ביום שטוף שמש ומלא חסד, דממה דקה שכזו, הפשטות והתמימות שבענווה, אפשר לקבל אותה כענווה מעשית, ענווה מתבוננת על עצמי ועל הזולת,
כאשר אנחנו פוקחים עיניים אל המקום הצמא הדורש גמול שהיא כלי וצורה ראשונה ויסודית של הנפש היסודית זו הדואגת להשרדות, אנחנו מגלים איך ההתמכרות לגמול וסיפוק מנווטת את הקורים העדינים של המודעות שלנו. אנו בונים ישות, ''אני'' זהות המבוססת על היחסי ועל הגמול, יחסי הגומלין. והיא כל כולה בנויה מן ההררכיה היחסית שבין הפרשנות שלנו לבין המציאות. הענווה מרחיבה לנו את האפשרויות. הזהות לא תלויה ביחסי הגומלין, היא משתווה ומשתנה כמו האויר והרוח כמו יום תמים שטוף שמש מלא חסד. 

מצמיחה מקסימה ומדהימה

באיזה פשטות וטבעיות את מתארת את האמת לאמיתה!!המשיכי פשוט תענוג

התלבטתי כבר אם זה לא איזה פיתוי קטן שגורם לי להגיב [ולצבור נק'], ובכ''ז הקריאה בטור השאירה לי טעם של קובית שוקולד אחרי ארוחה. וחיוך.

בחיים שלי לא שמעתי את המשפט ’יניקה מהזולת’ מימימה. מאיפה שמעת את זה ? את ממציאה. ומוציאה ללימודים שם מעוות. תכתבי בשמך לא בשמה.

תודה סיגלי !!

ההכרה המתרחבת. כאשר ההכרה שלך מתרחבת על חשבון מצוקתו של הזולת. שוקלת, מודדת ואוספת נתונים לטובתך. יופי של טור