דקות אחד משני הצדדים הולך כי לא מתאים לו) קצת הלך הכבוד בין בני אדם.
הנשים הפכו קצת יותר מדי משוחררות, חופשיות, דעתניות וכיוון שליברליות - קצת נלקחת להן אולי הזכות להיות יותר רכות, נשיות וקצת יותר מוגנות (שלא תכעסנה עלי כל הנשים הליברליות).
לעומת זאת, ההכרות של שידוך, לדעתי, היא יותר שטחית, כי בדיוק בשל ההגינות ששני הצדדים אולי נוהגים בה - הרי שמוקדי החיכוך בניהם יכולים להתגלות רק אחרי שהם כבר נשואים מאוד - ויתכן ומוקדי החיכוך לא ניתנים לפתרון ואז אנשים חיים באומלללות יחד.
אז אני חושבת שאם אפשר לשלב בין השניים זה היה טוב:
גם לאפשר הכרות באמצעות שידוך, אבל גם לתת ליחסים בין אנשים שהכירו אפשרות להעמיק את הקשר בניהם כמה שיותר, כדי לחסוך חיים עגומים לאחר הנישואין.

אז מה היה לנו?
כותב שמתחנף לקהל על ידי נפנוף במושגים עדכניים מעולמם החילוני. פרשנות ילדותית של אותם מושגים.
הרבה מלל סתמי וריק מתוכן.
והמסר מוזר: חייב להיות שדכן אחרת גברים ונשים ישכבו בדייט הראשון.
ונעבור למבחן של עקיבות לוגית (וחסרונה בדברי הכותב)
הנחות
1. נשים וגברים שונים זה מזה
2.התחברויות בין אנשים הן תמיד התחברויות בין הפכים
3. לעולם לא נוכל להבין את הזולת
4. צריך שדכן כי רק הוא מבין אותנו

מסקנה:
השדכן אינו אדם ואינו מאחד המינים המוכרים

שבת שלום

''הדעת משדך כל השידוכים, כי כל השידוכים הם שני הפכים, והדעת הוא המתווך בין שני הפכים''
זה נאמר על קפה ופטל