- 11.
עמית, 07/07/10 10:24
- 10.
ארנאלדו, 24/06/10 15:12
- 9.
-
ראי כתבה שהתפרסמה עכשיו על ספר המדיטציה הטיבטיבעד נשים, 30/06/10 08:11
-
- 8.
סנדיה רקפת, 20/06/10 14:12
- 7.
- 6.
- 5.
- 4.
-
אכן טנזין פלמו איננה מתרגלת זן בודהיזם
אנון, 20/06/10 00:36
-
- 3.
יוש, 19/06/10 10:40
כאשר מתרחשת ההשתחררות, נעלם ה''אני'' לחלוטין. ולכן נעלם המורה המואר.רק השחרור שהיה תמיד נשאר. לשבת במערה במשך שנים לא מביא להתעוררות יותר מאשר שתיית קפה חד פעמית. אין ''שיטה'' לזה, זה פשוט קורה או לא. התהליך הוא תהליך של איבוד, לא תהליך של השגה. לאבד את תחושת העצמיות לחלוטין. בבגוות גיטה מדברים על רישי, דווטה וצנדש, העושה (אני) תהליך העשיה ואוביקט העשיה. כל אלה נעלמים כדבר נפרד.-
ג'וש, 19/06/10 21:39
-
יוש, 20/06/10 15:37
-
AUM Shanti, 21/06/10 00:52
בסופו של התהליך שהוא עובר, אכן חייב השוחר הרוחני לוותר אף על השאיפה להארה (ועוד יותר מכך: לוותר גם על ה''וויתור''...).
אולם המצב אינו כזה בתחילת התהליך! בשלב זה, על האדם לצאת ולהילחם בעצמו: בהצמדויותיו, בהתמכרויותיו, בדיעותיו הישנות ובעוד הרבה גורמים המקבעים אותו במצבו העכשווי.
''ויתור נאור'' על הכל, מהסוג שמוצע פה, לא יוביל את האדם הרחק מעבר לכורסה הצופה על הטלוויזיה, בתקווה (או: בלי תקווה) שיום אחד ''יתעורר'' באופן ספונטאני.
מעבר לכל: האם שמעת כבר על הרבה אנשים שהתעוררו ספונטאנית, על הכרוסא? והאם לא שמעת מעולם על כל אותם בני אנוש אמיצים שהחליטו לתת הכל למען הרוח ואכן, בעקבות אותה נתינה - שכללה בסופו של דבר גם את הוויתור על השאיפה להישגים רוחניים עליו אתה מדבר - הגיעו ליעדם?
בברכת התעוררות (על הכורסא או לא),
אני
-
-
-
AUM Shanti, 20/06/10 06:44
אקזיסטנציאלית, אינספור אנשים הגיעו להארה לאחר סיגופים כאלה ואחרים בעוד שבאנאלקטים של ההיסטוריה הרוחנית נרשמו מעט מאוד מקרים, אם בכלל, של ''הארה על כוס קפה מול הטלוויזיה''.
באקלים פילוסופי של ''אי-שניות'', כל חוויה היא אכן חוויה של העצמיות ולכן מאפשרת הכרה (של עצמה) בה ככזו. אולם האדם אינו חי - לא באופן מודע! - את האחדות הזו של הקיום ולכן, בספירה הדואליסטית של חייו, נדרש לעשות ''משהו שונה'' כדי להשיג את הזהה.
ומסתבר שאותה עשייה ''שונה'', אכן מובילה פעמים רבות אל המטרה הנכספת, המתגלה כמשהו שהופך את הקטבים ההגיוניים שהתקיימו עד כה בראש האדם ומוכיח שהכל היה מאז ומתמיד כשהיה: אחד, אחיד, מיוחד (ז''א חדש ומתחדש, למרות אחדותו ואחידותו)!
מתברר גם שלעתים, ככל שהעשייה למען ההארה אקסצנטרית יותר, ההגעה למטרה וודאית יותר (ראה מקרים כמו זה של היוגי הטיבטי מילרספה, פרמהמסה רמקרישנה בהודו, פדרה-פיו באירופה המודרנית... ורבים אחרים). נכון, עם זאת, שההקצנה הסגפנית טמון סיכון מסוים, הכרוך בפיתוח אגו רוחני (''אני הצלחתי לעמוד בתנאים קיצוניים''), אבל זה כבר סיפור אחר...
-
- 2.
''במשך השנה שלאחר מכן נסעתי בעקבותיה לסינגפור, ללונדון,
דחיל רבאק, 19/06/10 08:22
-
- 1.