- 6.
- 5.
רוצה לשים דברים על השולחן. השיחות על בודהיזם ומטרותיו קצת חסרות טעם כי
סנונית , 27/08/10 23:49
1. הבודהיזם ''קובע'' שחיי אדם נועדו לסבל. זוהי אקסיומה סובייקטיבית לחלוטין, ולא בהכרח נכונה. אפשר בדיוק לטעון שחיי אדם נועדו להנאה. כי כמו שיש כאב בלידת תינוק - יש המון שמחה והנאה בגידולו ובהתפתחותו.
כמו שיש צער להפרד מהחיים, לפעמים יש בזה מין נחמה שנגמרו המאבקים והגיע זמן מנוחה
כמו שיש מחלות - יש הרבה שמחלימים מהם.
אז חאלאס הסיפור על הסבל הזה, זה קצת לא עובד.
2. אמר הדלאי לאמה בסיפרו ''הדרך אל החירות'' שבכדי להגיע לנרוונה או להארה, יש צורך לעבור את מסלול הבודהיסטווה - ואומר הויתור על העצמי, הקדשת החיים לטובם של אחרים, ויתור על החומר ועל האישי, ושמירה על חייהם של כל היצורים החיים.
מי מכל הכותבים והמצדדים בבודהיזם הם באמת צמחונים ? אבל באמת ? מי באמת מקדישים את מטרתם למען רווחת הזולת ? מי מהם סובל בכל רגע בחייו ולא נהנה מלפגוש חברים מהתיכון ? מלשבת בים עם כוס בירה ופיצוחים ? לעשות אהבה עם בני/בנות זוגם ?
אז בעיני יש פה משהו יומרני. מאוד סקסי לדבר על בודהיזם ולהגיד שחיים לפיו. האם מישהו באמת התחייב לחיות לפי הבודהיזם או שזה סתם נורא COOLY ''לשחק אותה בודהיסטים ?''-
לא-בודהיסטית, 28/08/10 17:26
תגובה לסעיף 1 - אני לא יודעת מה בדיוק ''קובע'' הבודהיזם...ומניחה שכמו בכל דת ואמונה - אנשים שונים מפרשים כתבים לפי תפיסת עולמם הפנימית.
כפי שציינת - רגעים קשים מלווים אותנו (למשל - כאב פיזי, מחלה ומוות) כך או כך. לא משנה מהי האמונות שלנו, מהי דתנו וכיצד אנו מיישמים אותה בחיי היום יום.
לכן, השאלה המעניינת - האם אמירה מסויימת יש בה כדי לעודד ולתמוך ברגעים קשים? מוצאת חן בעיני הגישה ש''מי אמר שהעולם צריך להיות מוצק וקבוע?'' אני מסכימה עם המסקנה - שהרבה סבל נובע מתפיסה זו ואם וכאשר מרפים ממנה מעט - אכן יש הקלה.
תגובה לסעף 2 -
אם אינני שותפה לדעתו של הדלהאי לאמה - למה לי להטריד את עצמי בשאלה מה הוא אמר האם כותב המאמר צמחוני אם לאו ? וכיצד זה יועיל לי או ישפר את חיי ?
אם אני מוצאת שגישה מסויימת יש בה בכדי להוסיף טעם ומשמעות בחיי - אני פשוט מודה למי שהציג אותה בפני :)
את לא חייבת להגדיר את עצמך כבודהיסטית בכדי להנות מהדברים המועילים שבפילוסופיה הזו-
סנונית , 28/08/10 23:06
תודה על התגובה המעניינת והמעמיקה.
1. האם נראה הגיוני שמישהו סובל מכאב פיסי זמני או כרוני, או סובל מאהבה נכזבת, או סובל מאובדן אדם יקר, או כי פשוט לא קל לא בחיים והוא לא מוצא פתרון לבעיה כלשהי - ואז מה שהוא אומר לעצמו: ''בודהה אומר שהחיים הם סבל''. ולכן אני צריך לקבל את זה ? להלחם בזה ? לקיים את 4 האמיתות שלו כדי שהסבל יחלוף ?
ההתמודדות הזו נראית לי כסרט אימה.
ההסכמה המיידית והבלתי מתווכחות שהחיים הם סבל - היא בעיני הסכמה תבוסתנית ומחלישה.
2. לגבי נושא הצמחונות. אני קוראת הרבה תגובות להוטות ומגינות על הבודהיזם כאלו היה היסוד לתרבות האנושית. אנשים נותנים לעצמם שמות סניאסים, מצטטים בלהיטות לא מוסברת משפטים מכתבים בודהיסטים וממש חיים לפיהם
ובעיני זה חתיכת זיוף שאין כמותו. אף אחד לא מוותר על ''מנת הבשר'' שלו (תרתי משמע).
ההסכמה כביכול, שיש סבל בעיני היא הסכמה שטחית ואפילו קצת לא אינטליגנטית - לראות את חצי הכוס הריקה ולבנות חיים שלמים לפיה, ועוד לאמץ סגנון חיים של אנשים שחומר ומודרניציה רחוקים מהם אלף שנות אור. הם אנשים שנולדו למציאות של כלום, ומתוכה בנו חיים. אנחנו פה בארץ - לא דומים להם.-
לא בודהיסטית, 29/08/10 18:17
אני מבינה מתשובתך שאת נרתעת מהשואו הכללי שסביב ה"רוחניות". ואני די מסכימה איתך. זו הסיבה שאינני מקטלגת עצמי כשייכת לקבוצה רוחנית כזו או אחרת.
אך דווקא בגלל שהטענות שאת מעלה נראות לי כמגיעות ממחשבה ותשומת לב ומגיעות ממקום של אכפתיות והתעניינות אמיתית - אני חושבת שכדאי להפריד בין שני הדברים: בין הפילוסופיה לבין הדרך שאנשים בוחרים ליישם אותה בחייהם.
על פי הבנתי, הטענה שהסבל הוא חלק בלתי נמנע מהחיים, אינה האמירה היחידה שעליה מתבססת הפילוסופיה הבודהיסטית. אם היה רק סבל ואנו חסרי אונים כנגדו - הרי זה באמת סיוט חסר טעם ומשמעות. בהמשך - יש הבנה שמידת חווית הסבל היא פונקציה של השקפה ונקודת מבט. ומכאן, שיש אפשרות, לפחות לנסות ולבחון, נקודות מבט שמלוות בהפחתת חווית הסבל.
דוגמאות קטנות מחיי היום יום, החילוניים לחלוטין, המחישו לי שיש בזה משהו. (למשל, חוויות קטנות של כעס או אכזבה ממצב לא רצוי, מבחינתי, אשר בהתבוננות מפוכחת פשוט פוחתים מעט). ואם זה עובד בקטן אולי יש בזה משהו...
אינני יכולה להגיד שזה "בודהיזם" .יש גם מדריכים רוחנייים "לא בודהיסטים" וקאוצ'רים "פחות רוחניים" שמכוונים לגישה דומה
-
-
-
כן, גם אני אשים דברים על השולחן :-) (1)שנטידווה, 29/08/10 21:57
קודם כל אמירתך שפותחת את תגובתך ומופיעה ככותרתה:
עצם העובדה שחלק מהמגיבים לכתבות אודות הבודהיזם כן מוצאים תועלת בהן כבר מעידות שיש בהן טעם. לכן אמירתך היא הכללה שבמקרה הטוב נכונה קודם כל רק לך עצמך, ואח''כ אולי לאנשים האוחזים בדעות הדומות לשלך, ועימך הסליחה על היותי נוקדן :-)
לגופן של הערותייך:
1. האמירה המדויקת ככל האפשר של הבודהה בתרגום לעברית היא - 'יש סבל'. לאחר מכן הבודהה מפרט מהו הדיוק הסבל הזה: לידה, זקנה מחלה ומוות הם סבל, צער, אבלות כאב וייאוש הם סבל, התחברות אל הבלתי-נעים היא סבל, פרידה ממה שנשתוקק אליו הוא סבל, לא לקבל את מה שנירצה הוא סבל...
המילה שהבודהה שאותה מתרגמים (בדרך כלל) כ'סבל' היא המילה דוקהה, וטווח משמעויותיה היא מאי-הנוחות ואי-שביעות הרצון הקלים והמעודנים ביותר ועד לסבל הגדול ביותר כגון מחלות, תאונות, מוות, אסונות וכו'.
-
שנטידווה, 29/08/10 22:04
יש באמירה הזו, שיש סבל, עוד רובד, עמוק יותר, ובו נמצאת ההבנה שלמעשה, כל מה שמניע אותנו, ללא יוצא מן הכלל, מקורו באי-שביעות רצון כלשהי. אפילו בדברים שאנו נהנים מהם. מה דוחף אותנו אליהם? אי-נוחות או חוסר שביעות-רצון כלשהן, שאילו באמת היינו שבעי-רצון ונינוחים, רגע אחר רגע היינו שלמים איתו ושמחים בו כפי שהוא, יהיה אשר יהיה. זהו כמובן, לא המצב.
זאת ועוד: עצם העובדה שחיינו הם תנועה בלתי-פוסקת בין צמדי הניגודים של שמחה וצער, עונג וכאב וכן הלאה ההתנדנדות הזו כלעצמה היא סבל. לו היינו מקבלים ברוח ספורטיבית את סבלנו, ניחא, אולם במציאות אין כך הדבר: כשאנו חווים סבל וכאב אנחנו רק רוצים שיסתיימו. וכשאנחנו מתענגים, הו! כמה חרדה אנחנו מתמלאים לנוכח הידיעה שהעונג יסתיים בקרוב!
לאור כל זאת את יכולה, אולי, להבין שאמירתו של הבודהה ש'יש סבל' אינה כל כך פשוטה כפי שהיא נראית ממבט ראשון.
-
שנטידווה, 29/08/10 22:22
ועוד: הסבל אינו נמצא דווקא במה שחיצוני לנו, אלא בדרך בה אנו תופשים את החיים שמחוצה לנו, ובדרך בה אנו תופשים את חיינו הפנימיים. לכן הדרך שמציע הבודהה היא דרך של שינוי והתמרה - התמרה של התודעה שלנו מתודעה שחווה את חייה כסבל לתודעה שחווה את חייה כשמחה ושלווה, לא מותנים וזמניים אלא שמחה ושלווה יציבים ובלתי-משתנים.
רבים הטועים שנתקעים על האמת האצילה בראשונה
ש 'יש סבל' ומפרשים דברים אלה כפסימיזם, אולם 4 האמיתות האצילות הן חטיבה אחת כשכל אחת מהן היא למעשה מחלקה בחטיבה האחת הזו.
בואי ונעבור על 4 האמיתות כולן, ונראה מהן אומרות יחדיו:
א. יש סבל. ב. יש סיבה לסבל. ג. אפשר להשתחרר מן הסבל ו -ד. הדרך להשתחרר ממנו.
למה הדבר דומה? לאיש שמרגיש רע ושבא לקבל אבחנה וטיפול מרופא. קודם כל הרופא מאשר לפציינט את מצבו, שאכן הוא חולה (האמת האצילה הראשונה, יש סבל). לאחר מכן הוא מצביע על סיבת המחלה (האמת האצילה השניה, יש סיבה לסבל), מציין שאפשר להירפא מהמחלה (האמת האצילה השלישית, אפשר להשתחרר מהסבל) ולבסוף מוסר לחולה את המרשם והתרופה למחלתו (האמת האצילה הרביעית, הדרך להשתחרר מן הסבל).
-
שנטידווה, 29/08/10 22:55
לאור דבריי אלה אפשר לראות שהניגוד לטעות הרווחת של רבים שהבודהה היה פסימיסט הוא דווקא היה אופטימיסט מוחלט: בדומה לרופא, הוא הצביע על הבעייה המהותית שבחיינו, על סיבתה, הצהיר שהיא ניתנת לפיתרון והתהווה את הדרך לפיתרון הזה.
באשר לשארית דברייך, הם דברי שווא: רבים מאלה המיישמים את תורתו של הבודהה בחייהם כאן בישראל הם צמחונים, רבים מהם גם מתנדבים בסיוע למען רווחת הזולת, וזאת אף אל פי שאולי גם יהנו עם בירה ופיצוחים מדי פעם על חוף הים או יעשו אהבה עם בנות/בני-זוגם. האשמתך אותם ביומרנות היא האשמת-שווא.
למה סתם לקשקש? רק בגלל שיש כאלה מביננו שאת לא מסכימה עם בחירותיהם? רק משום שבחרנו בדרך שאינה הדרך היהודית?
-
- 4.
סיון, 26/08/10 22:17
למרות ששמעתי המלצה שלילית על המאמר הזה - בחרתי ''לקחת סיכון'' - ומצאתי דווקא שהוא מעודד ומנחם בדרך מעודנת.
האמיתות הבסיסיות אולי נשמעות נדושות ומעצבנות? כן, זה מעצבן להרגיש חסרת אונים ולהכיר בחולשות שלי. נראה לפעמים מייאש ליפול שוב ושוב לאותם הרגלי חשיבה ומצבים של מצוקה וקושי. ולדעת במעמקי הלב שישועה לא תבוא מגורו או רב או תרופת פלא כלשהיא. אז טוב לקרא ולהזכר מדי פעם שזה בסדר... לצאת מהתסריטים המבולבלים ולהכיר שהקושי, והכאב אינם עונש ואינם טעות אלא פשוט חלק מהותי מהעולם. הטוב ביותר שאוכל לעשות הוא לנסות ולהמשיך ללכת.
המאמר הוא עבורי כמו טפיחת עידוד של חבר טוב, על השכם - חסד פשוט וישר - שנותן כח לנסות שוב. לא לוותר. להאמין ''שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם''. (ציטוט נפלא משירו של נתן זך)
תודה :)
- 3.
- 2.
אורי, 22/08/10 21:04
- 1.