ההאר''י הקדוש - נולד במאה ה - 16
מהרי''ל - נולד במאה ה - 19
הגאון מוילנא - נולד במאה ה - 18
רבי נחמן מברסלב - נולד במאה ה - 18
ההאר''י הקדוש – השפיע עמוקות על עולם הקבלה.
3 האחרים - שייכים לזרם החסידות שקמה בסביבות המאה ה - 18 עם אוריאנטציה קבלית. החסידות התפתחה באירופה בעקבות מאורעות שאירעו במאה ה - 17 במיוחד והשפיעו על היהודים.
החסידות שמה דגש על 5 יסודות שאחד מהם הוא:
''דמותו של הצדיק, וההתקשרות אליו'', וזה אומר שכל נושא התמיכה בצדיק ובהפיכת מקום קבורתו למקום קדוש מגיע מהחסידות ומאפיין את התפיסה החסידית. ואם להיות יותר ספציפית, החסידות מתייחסת במיוחד ליהודים האשכנזים. אין כאן מוטיב של איחוד, אלא מוטיב של נבדלות.
כאשר מסכמים את חסרונות החסידות, אחד הבולטים שבהם הוא: תופעת מרכזיותו של האדמו''ר (החסיד) כפולחן אישיות ופה יש קושי, רן. כלומר, פולחן האישיות כפי שמופיע של הרב נחמן מברסלב, הגאון מוילנה ונוספים הוא תופעה שלילית המאפיינת את החסידות.
זה לא מופיע בכתבי הקודש של היהודים. זוהי תופעה המאפיינת חסידות שמקורותיה במאה ה – 18.

וזה מקומם. אין פה תופעה יהודית. יש פה תופעה של פולחן אישיות שהיו סיבותיה כאשר היו. אבל יש להיפרד מהמנהג הזה, שעבר זמנו.
מדינת ישראל קמה, יהודים הגיעו מכל התפוצות והנה יש עם יהודי בארץ ישראל. האם יש מקום למנהגים הללו ?
היה מקום לחסידות, כמו זרמי יהדות אחרים בהיסטוריה היהודית. אבל הגענו אל קו הגמר, רן ובר. בקו הגמר, לא לוקחים תמונות מה'טיול של השנה שעברה'. זה הזמן לאיחוד לבבות ולהתקבצות של כולנו במקום הקדוש הזה (והמקום הקדוש הזה הוא מדינת ישראל, שבירתנו ירושלים הקדושה והנצחית). ירושלים היא בין המקומות המעטים הקדושים לעם היהודי.
מקום בו קבורים עצמותיו של יהודי טוב כזה או אחר – הם לא מקום קדוש. יש לשמור עליהם כמו על כל קבר של אדם אחר, אבל אין סיבה לסגוד לאדמה שם מונחת גופתו של אותו אדם.
מקומם לא פחות הם הפולחנים הנעשים בנתיבות שם זורקים נירות לאש ועושים טקסים בעלי אופי פגני. גם זה לא יהודי.
אז תבין רן, מדוע כועסים עליך במאמר. אתה, להרגשתי, יהודי טוב, אבל אתה מתחבר לפולחן אישיות – וזה ממש לא יהודי.
ואני שוב מבקשת ממך, לבדוק עם עצמך האם אתה חושב שבורא עולם מצפה מילדיו היהודים להעריץ אדם כלשהו ? או שפשוט מדובר פה על (לא נעים להגיד) טרנד כלשהו...
למיטב ידיעתי, החשובים מבני עמנו הם: משה רבנו, אברהם אבינו, יצחק, יעקב. בשום מקום במקרא לא מצוינים שמותיהם של יהודים טובים שנולדו 3000 שנה אחרי לידתה של היהדות.

בעיני, היהדות היא מי מעין זכים, טהורים ושופעים שמוזרמים אל נפשותיהם של היהודים שבינינו. ומי שזוכה להרגיש את מי המעין הללו המפכים בו, יודע שהחיבור האחד והיחיד שיש בנפש שלו הוא לבוראו. וכל רגשות אחרים של הערצה, סגידה לאנשים – הם (לא נעים להגיד) אבל סוג של עבודת אלילים, ואלו הם מים עכורים.
רוצה להזכיר לך את הדיבר השני:
''לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם - כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.'' (ספר שמות, פרק כ, פסוק ב' – ה')
תמונתו של הרב מברסלב שמסתובבת אצל רבים + עליה לקיברו בראש השנה = עבודת אלילים.
''לא תשתחווה להם ולא תעבדם'' (ספר שמות, פרק כ', פסוק ד') - אנא חשוב על כך, וחשוב למה אתה מתחבר.

והנה נמצא באינטרנט, דבריו של רבי נתן ע''ה (ליקו''ה, הלכות הכשר כלים, ה''ד):
הצדיק זכה לבטל את ה''אני'' שלו לגמרי ורק אצלו אפשר לקבל את מידת הענוה והשפלות, שהיא המטרה, היא התכלית של חיינו והיא שורש כל המידות הטובות.

אצל הצדיק אפשר לזכות בטהרת המחשבה ולהתגבר על בלבולים ומחשבות זרות בעת התפילה, ועל מחשבות רעות שיש לנו על בני אדם שונים, ח''ו. לכן, בראש השנה, זמן שבו צריך לחשוב אך ורק טוב, נוסעים רבים לרבנו הקדוש באומן, כדי לזכות בין היתר בטהרת המחשבה.

ושוב אומרת, כשאדם (יהודי) רוצה לחשוב טוב, שיקח ספר תפילה טוב (תהלים למשל), שיעשה כמה מעשים טובים, שיתפלל טוב, אולי אפילו יקפוץ לירושלים וילך למקומות הקדושים לעם היהודי – ואז אולי יזכה בטהרת המחשבה. לא צריך למצוא את טהרת המחשבה על קבר במדינה זרה.

בזאת, תמו טיעוני.

רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם
– שקלים פרק ב' הלכה ה'

פסק הרמב''ם - גדול פוסקי ההלכה ורציונליסט מובהק - בספרו ההלכתי משנה תורה:

ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן - דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות.
– הלכות אבל ד, ד