הכאב מייצר אצל חלקנו חורבן אני מעדיף לראות בו ידיד לא קרוא שמניע תקווה והתפתחות. לכאב ולסבל, לפחות שני פנים לנו יש זכות לבחור מה אנחנו לוקחים ועם מה מתידדים. אני בוחר לראות התפתחות, תקווה ויופי ויכולת להתגבר ושכל השאר ילך לעזאזל. למה? יכולת בחירה שלי עד הרגע האחרון. למה לוותר?
גם אני באותה סירה ששטה אל הסטיקס.