אם מישהו אנונימי היה כותב ספר בבל''תי כזה, גם היה זוכה לפירסום ופירסומת?

ממש כאילו הוא הרב עובדיה והם חסידיו. אם אסור כבר לבקר מורים רוחניים לאן נגיע?

''צ'סטרטון הציע פעם לשאול את הדוחפים לביטול הלאומיות בשם האנושות איך ייתכן שהם אוהבים כל כך את האנושות ושונאים דבר שהוא אנושי כל כך''.
גם שקר גניבה ורצח הם מאוד אנושיים.האם שלילה שלהם מעידה על תיעוב של האנושות ?
יפה מצד מבקר הספרות שהוא מאבחן את המלכודת שבה נלכד ''ג'ידו קרישנמורטי אחד הפילוסופים והמורים הרוחניים הגדולים של המאה העשרים.''
מכאן גם ברור היכן המבקר החביב ממקם את עצמו על סולם ענקי הרוח. רק מעט מעל ק'. מי יעז אם כך לבקר לבקר את המבקר ? מוטב להזהר בכבודו ןלציין לחיוב שבניגוד להבנתו בענייני רוח, העתקה של פיסקאות שלמות הוא יודע לזהות.
למר בגין עצמו כדאי היה להתעכב מעט יותר על דבריו של ק' אודות טבע החיקוי ולהתעמק בהם. אם כל המביא דברים בשם אומרם כאילו הביא גאולה לעולם, אז מי שהעתיק בלי לתת קרדיט כאילו מה הביא לעולם ? כנראה שלא משהו חיובי. אם להסתמך על תקדימי העבר זה הולך להיגמר רע מאוד.

''כמו מורו קרישנמורטי, נופל [...] בגין לאחת המלכודות הרוחניות הנפוצות, היא העדפת המוחלט על היחסי'', כותב תומר. הייתכן שמלים אלה נכתבו לפרסום במדור המתיימר להיות שופר לרוחניות? האין ''העדפת המוחלט על היחסי'', זו המקוממת כל כך את תומר, לחם חוקה של כל רוחניות אותנטית?!

הייתכן שאדם שהפך מודע למוחלט לא ''יעדיף אותו'' (אם אפשר בכלל להתבטא כך) על היחסי? הטעות היסודית של המאמר היא נובעת מההתעלמות מהעובדה שהעדפות קיימות ממילא אך ורק ברמת היחסי. אדם שהפך מודע למוחלט אינו מתעניין עוד בהעדפת דבר אחד על פני האחר. במקום זאת, הוא עוסק בד''כ בהצגת המוחלט בפני עמיתיו בני האנוש, אלה העיוורים לו עדיין והסובלים נוראות בדיוק משום שהיו מעדיפים שהדברים לא יהיו כפי שהם ומצפים מהם תדירות שישתנו.

דת, לאום, דגל, אלימות, אך הוא שוכח שאלימות היא איננה מובנת ואיננה יחסית במהותה, לכן זו טעות נפוצה לתלות את תחלואי העולם וכאביו בצורה ברעיון ובמסגרת. איננו מבינים בדיוק מדוע למשל הורים רוצחים את ילדיהם, או בני אדם מתאבדים, זו אלימות שאינה תלויה במסגרת דתית רעיונית לאומית, זו המסגרת האידיאוליוגית או התאולוגית שיכולה להיות צינור ליצרים האפלים ובאותה מידה יכולה להיות מנוע רציני ליצירה ולהתפתחות, היהדות והציונות היו ועדין מסגרות תאולוגיות אידיאולוגיות ואורגניות שאפשרו קיומה של זהות מלוכדת שהביאה ויצרה את מדינת ישראל ואפשרה את שיקומו של העם היהודי אחרי השואה, כלמר המסגרת מאפשרת חיים וזרימה של שפע, כמובן שהמציאות הזו היא יחסית
ועמה ראוי ונחוץ היום לדעת להתבונן ביחסי, אך לעשות זאת מתוך התבוננות פנימית ומאוזנת אשר משנה את הצורה היחסית ולא מפרקת אותה.

היא מצב של תודעה המודעת אל זרם המחשבה, אותו
מלל הפנימי הבלתי פוסק שאנו מזדהים איתו לחלוטין. ההתבוננות היא מצב שבו ההתמקדות הפנימית יוצאת אל החוץ דרך התמקדות חושית בצורות החיצוניות לנו. ההתבוננות היא כוללת את כל החושים יחד, אדם החווה זאת כקבלה ופרידה מן התודעה המותנית והאוטומטית.
קרישנמורטי זיהה זאת ואקהרט טולה מעביר אותה היום לעולם. זו אינה תורה או פילוסופיה זה פשוט תרגול של מצב מנטלי פסיכולוגי רוחני תודעתי, אפשר ורצוי להנות מכל דבר ולעסוק בכל צורה בעולם הזה כמובן אך לא להזדהות עם הצורות השונות. בגין מעביר את אותו הרעיון האוניברסלי אשר אין לו בעלים ואין עליו זכויות יוצר, כל אדם יכול להגיע להבנה זו מן החויה שהוא חווה ולבטא אותה.

שהדברים לקוחים דווקא מאלה של קרישנמורטי. הם יכולים היו להישאל בהחלט מכתבי מורים גדולים אחרים: רמאנה מהרשי עלה בדעתי כשקראתי את הציטוטים שלעיל, אך גם ענקי רוח מערביים כמו פטר דנוב, אומרם מיכאל אייבנהוב ואחרים, שאמרו דברים דומים ואולי אף זהים. אך יותר מכל צליל מוכר מן העבר, התרשמתי - אולי בהשפעת ראיון קצר, בו צפיתי בטלוויזיה לפני מספר חודשים - כי האיש הצעיר מקורי בתובנותיו המרשימות. צודק בגין בקביעתו: מקור הבעיות הקיומיות כולן הוא התודעה האנושית. זו, פועלת שלא כשורה בגלל הזדהויותיה עם אינספור אובייקטים תלויי גזע, תרבות, אידאולוגיה וכו'. מכאן, מסיק בגין נכוחה לגבי התרופה למחלה העושה בכולנו שמות, שתהיה רק התבוננות במנגנון הפגוע, שתשיב את הסדר האימננטי שלו על כנו כשתפורר בו, מעצם התרחשותה, כל הצמדות למשהו - יהיה זה ''סיפור'', אדם, או סמל שהעולם כולו מהלל - חיצוני לה. עם כל הכבוד ל''ממד היחסי'' של הקיום, יש להבין: ביחסי, מעצם טבעו ומהיותו נידון לכלייה, מצויים הכאב, הצער והאלימות שאלה מולידים. היחסי מביא לסטייה מן המוחלט, שבו ורק בו מצויים השלום והשמחה.

אם אתה רוצה ניסוח חיובי ומעודן יותר מאשר השלילה הקיצונית של קרישנמורטי (שראוי לך, אגב, לעשות ''של נעליך'' מולה), עדיין אני מציע שלא תחייב את הלאומנות (אוי ואבוי!) אלא תסתפק בניסוח היפה הפוזיטיבי של רודולף שטיינר שאמר בערך כך:
לכל עם יש רוח עם, ובשאיפה לקוסמופוליטיות יש לחייב את רוחות העמים ולא לשלול אותם. יש להתנגד ללאומנות, אולם לחייב את רוח העם כי היא זכאית להתקיים והיא ישות חיה בפני עצמה.

מהיכרות אישית עם עמינדב, הוא מעולם לא קרא את קרישנמורטי.
אם היית מוכן להיפתח אל דבריו במקום לפחד מהם, אולי היו מתקבלים כפשוטם: הצעה להתבוננות.
הוא לא מציע אלא להתבונן. זה נראה מאיים עליך מאוד, שמא תגלה שהיחסיות המוחלטת בה אתה חי, יכולה להשתנות, אתה עשוי למצוא שקט.

ומה שבעיקר חשוב בספר הזה הוא שהוא כתוב בערבית לצד העברית.
זה גם מוחלט? זה לא ראוי להתייחסות?
טול קורה מבין עיניך בטרם הנך שופט את קרישנמורטי כלאחר יד, ובטרם הנך מנסה להאדיר את עצמך תוך נסיון לנטרל דברים של אדם ששעור קומתו איננה ניתנת לכימות.

גם משפחה היא סוג של רכושנות. הנשים צריכים להיות משותפות והילדים לגדול על חשבון הכלל. האהבה צריכה להיות מופנית לכל המין האנושי ולא לאישה מסוימת או לילד מסוים רק בגלל שהוא יוצא חלציך.

לא הצלחתי להפסיק לדבר עליו שבועות אחרי שקראתי אותו.
פשוט רגיש וקורא לכולנו להרגיש.

יש לי בעיה רצינית איתך תומר. אנחנו חושבים יותר מדי אותו דבר:) הייתי יכול לחתום על מה שכתבת כאן. אלה היו תגובותי בדיוק כשקראתי אני את הספר של בגין. אבל הבעיה היא שזה קורה לי כמעט עם כל מה שאתה מפרסם. אז מה יהיה?:)
אמתי

העדפת המוחלט אינה יכולה להיות "מלכודת" (אם הייתה מלכודת שיכולה ללכוד אנשים בכוח ולכוונם במהירות אל המוחלט, היו משתמשים בה כבר מזמן כל המורים הרוחניים האותנטיים שצצו בהיסטוריה האנושית), משום שאת המוחלט אי אפשר "ללכוד", בהגדרה (אם כבר: המוחלט "לוכד" בשלב כלשהו כל אחד).

נהפוך הוא: דווקא העדפת היחסי על המוחלט - שאתה דוגל בה לפתע (השפעת הנישואים, תומר? ... לא להיעלב, סתם, בצחוק) - היא המלכודת מפניה הזהירו אותנו חכמי כל המסורות הרוחניות והפילוסופיות לאורך כל הדורות.

לפי סקירתך, נשמע לי שבגין "הצעיר" (אך החכם) "נלכד" במקום בו היה כדאי לכולנו להימצא...

איחולי ניצודות מוצלחת!